לפני כחודש כתב כאן הרב בן שעיה כתב התקפה חריף על מצבו של החינוך הדתי. לקח לי זמן להירגע, לכן אחרתי עד עתה.

איני זוכר את כל הכתבה, אולם על פי זכרוני, אני מבקש להעמיד אותו על כמה טעויות, ועד כמה הוא מנותק מהעשיה ומהחינוך הממלכתי דתי שאינו קשור לישיבות הקו ובנותיהן.

1. החינוך הממלכתי דתי הוא סיפור של הצלחה כבירה, מעבר לכל פרופורציה הגיונית. הוא מוציא כל שנה תלמידי חכמים רבים, אלה שאחר שתים עשרה שנות לימוד המשיכו בישיבות, ובמשך הזמן הפכו לתלמידי חכמים מובילים. והם לא בהכרח בנים לרבנים, אלא בנים לאנשים העוסקים בכל גווני התעסוקה.

2. החינוך הממלכתי דתי מוציא כל שנה צדיקים רבים, המתגייסים לצה"ל לאחר מכינה קדם צבאית או בלעדיה, מקדשים שם שמים, ומקיימים תורה ומצוות גם במסגרת הלחוצה של לוחמים וקצינים קרביים.

3. יש גם כשלונות. אבל כבר לימדנו מו"ר הרב עמיטל זצ"ל שבחינוך אין פטנטים. כל תלמיד וכל חניך הוא עולם בפני עצמו, ואינך יכול לדעת מה מושך אותו. גם בניהם של צדיקים, שלמדו אך ורק תורה, לא תמיד ממשיכים בדרך התורה והמצוות, ואת זה כבר למדנו מאבותינו הקדושים אברהם ויצחק, שלא כל בניהם המשיכו את הכיוון אותו קיבלו.

4. הבתים מהם באים תלמידי החמ"ד מאד מגוונים. ולכן כאשר אינך מצליח עם תלמיד, זה אינו בהכרח נובע מפגם בחינוך בבית הספר או בתיכון ובישיבה התיכונית, אלא גם מה הוא ראה בבית, ומה הוא ראה אצל חברים.

5. הבתים מהם באים תלמידי החמ"ד הם מאד מגוונים, ולכן אם היינו מלמדים רק תורה, תנ"ך, גמרא, אמונה וכדומה, ובלימודי ליב"ה את החובה בלבד, ולא היינו מלמדים ליותר יחידות בבגרות, רוב תלמידי החמ"ד לא היו באים אלינו כלל, והיו מתחנכים בחינוך הממלכתי. ואז יכולנו להגדיל בגאווה גדולה את אחוזי ההצלחה. אבל זה כשלון ולא הצלחה. זה כשלון, כי בזה היינו מפסידים תלמידים יקרים, בזה לא היינו פונים לבתים דתיים ומסורתיים, והיינו  משרתים אליטה דתית מאד מסוימת. הרב בן שעיה, האם אתה מבין זאת?!

6. חבל שתלמידים מבתים חזקים יותר מבחינה דתית, בורחים לבתי ספר פרטיים, שאמנם הם בחמ"ד, אך לא כל תלמיד יכול להתקבל אליהם. יש לכך השלכות רחבות היקף על אחוזי הנשירה בחמ"ד, קשה לראות אופק וקשה להתמיד, כאשר אינך מכיר מקרוב בתים של רבנים, של אנשי חינוך אמוניים באופן מעמיק. אי אפשר לברוח, ואחר כך לבוא בטענות על אחוזי הצלחה פחות גבוהים.

7. צוותי החינוך מצוינים ממש, מקצועיים מאד ומשקיעים את הנשמה. אבל עיקר ההצטיינות של מורי החמ"ד, לכל הפחות בפריפריה, היא במקצעות הכלליים, אין לנו מספיק מורים מעולים בתחום התורני. כדאי לקרוא לבוגרי הישיבות לבוא ללמד את מקצועות הקודש בבתי הספר של החמ"ד, וללמד גם את שאר המקצועות, כמעט באופן אוטומאטי זה יעלה את אחוז הבוגרים הממשיכים בדרך התורה. כדאי לנסות. בואו וראו כי טוב ה'.

8. בחמ"ד לומדים כולם כאידיאל, יש לכך השלכות, אחוזי ההצלחה לא תמיד גבוהים, אבל האם משנים את האידיאולוגיה, בגלל רייטינג?! אנחנו מאד גאים בחינוך הממלכתי דתי, אנחנו גאים מאד בעשייה החינוכית, ומתוך האידיאולוגיה הגדולה שמנחה אותנו, אנו מנסים לשפר ולהשתפר.

9. כתבתי אנו, אף על פי שאיני מלמד בחמ"ד. אבל ילדי ונכדי למדו ולומדים בחינוך הממלכתי דתי, ובתפקידי כרב עיר, אני מחובר לכל בתי הספר של החמ"ד בעיר, בביקורים ובשיעורים קבועים בכל אחד מבתי הספר (יסודיים ועל יסודיים) של החמ"ד. אני מעריך מאד את צוותי החינוך, ומנסה יחד עמם להוסיף אור ותורה.

10. נבדוק את עצמנו, יש לנו הרבה מה לשפר ובמה להשתפר. אבל ראשית חכמה נוסיף אור ולא נחפש את החולשות. נחזק את התורה והיראה ולא נבליט את ההיפך. הן ידועות, ואנו מנסים להתקדם. יפה את רעייתי ומום אין בך. אנו רואים את הצריך תיקון, אבל בד בבד רואים את המכלול.

11. אשריך החמ"ד שאלה מוריך, אלה תלמידיך ואלה תוצריך. נודה לכל המפקחים, המנהלים והמורים אשר משקיעים כל כך הרבה, ומקבלים משובים כה דלים, והתקפות אשר רחוקות מהאמת.

==

הרב שמואל דוד הרב הראשי של עפולה