תמיד היה חשד שאירועים ביטחוניים יפוררו את הלכידות של הקואליציה הנוכחית. אם בתחילה הייתה מחשבה שניתן לסמוך על גורמי הימין באופוזיציה באירועים כאלו, ההצבעה בראשית דרכה של הממשלה על התיקון לחוק האזרחות הוכיחה אחרת.

כזכור דובר על מניעת חדירת פלסטינים לישראל דרך נישואין עם ערביי ישראל.

האופוזיציה הייתה כחומה בצורה, והיא החליטה להפיל את הממשלה הזו ויהי מה. אם בתחילת הדרך היה חשד מבוסס ומוצדק שרע"מ ומנסור עבאס הם אלו שיכולים להוות בעיה פוליטית בעת אירועים ביטחוניים, התברר שדווקא הגורמים בשמאל הישראלי עושים נזק גדול יותר.

אמנם לגבי מנסור עבאס וחבריו תמיד צריך לנהוג ב"כבדהו וחשדהו", אך דווקא הוא ממהר לגנות את אירועי הטרור ואף גורר אחריו את הרשימה המשותפת שמגנה פיגועי טרור באופן שלא נראה כך בעבר. אבל מי שבכוח מדברים במושגים של "לא להתסיס", "להרגיע את השטח" וכולי, אלו דווקא אנשי השמאל בקואליציה, דוגמת בר לב, מוסי רז, נחמן שי ורם בן ברק.

יש פה הזדמנות פז לגייס חלקים בציבור הערבי ולבדל את הגורמים הקיצוניים מתוכם. אבל זה לא יעשה, אם גורמים מהקואליציה יאגפו אותם משמאל.

תמונות מפונפנות, עם כל חשיבותן, עם שרי החוץ בשדה בוקר וטיסות לירדן ולטורקיה, התרסקו אל קרקע המציאות המדממת. ראש הממשלה נפתלי בנט חייב לדפוק על השולחן ולגייס את כל הכוחות כדי להחזיר את ההרתעה ולחסל את גל הטרור הרצחני העכור הזה.

במעל למאה שנות ציונות, אנחנו למודים שכל כמה זמן אנחנו מאותגרים ביטחונית. פעם זה מרצועת עזה, ופעם זה מגל טרור סכינים, פעם מהצפון, פעם מיהודה ושומרון, פעם מירושלים ופעם בהתקוממות ערביי ישראל באירועי שומר החומות. לכן חיפוש אשמים בדמות הקואליציה הזו הוא ציני. באוקטובר 2015 אמר ראש הממשלה לשעבר בנימין נתניהו "שואלים אותי אם לעד נחיה על חרבנוכן". הוא כמובן חטף על זה משמאל, אבל זו הבחנה נכונה ומציאותית.

ובכלל לדבר על תקופה של שקט בישראל, זה תמיד להמר על קרח סדוק. אני זוכר את ליברמן כשר ביטחון בממשלת נתניהו שמצהיר חגיגית שזו התקופה הכי שקטה בגבול רצועת עזה. ליברמן נכנס לתפקיד שר הביטחון למצהלות חלקים בימין, אחרי שהחליף את בוגי יעלון סביב מחאת סיפור אלאור אזריה. ההתפארות הייתה לאחר כארבע שנים שקטות יחסית שעברו בגבול רצועת עזה אחרי צוק איתן. זמן לא רב אחרי זה, סבב הטילים וצעדות השיבה לגדר המערכת ב- 2018 הביא אותו להתפטר מתפקידו בזעם, לאחר שאמר כי הפסקת האש היא כניעה לטרור.

הציבור בישראל דורש ביטחון, וזה האתגר הגדול של ממשלת הטלאים הזאת. קשה להאמין שבקואליציה ובאופוזיציה יתעלו ויקימו ממשלת אחדות אם ידרשו לכך, אבל אם גל הטרור יחריף, גם הדרישה הזאת תעלה ובצדק.