לא רציתי לדבר על זה, אבל נשאלתי כבר מכמה כיוונים מה אני חושב על הכנס של 929 בהשתתפות לוסי אהריש. אז אלו מחשבותיי:

א. התבוללות היא דבר חמור ונורא מאד. כל סיפור כזה הוא כאב שאין לתאר. אני לא קונה את כל החילוקים וההבחנות בעניין, גם אם אני יכול להבין את חלקם.

ב. הפצת התנ"ך בעם ישראל ובעולם היא אידיאל נשגב שקשה להפריז בערכו, ו-929 נחלו בעניין הצלחה כבירה. וגם אם בדרך הם עשו כמה בחירות שגויות לענ"ד, בסך הכולל מדובר בתרומה אדירה לבשורת היהדות.

ג. לוסי אהריש מהווה כבר שנים רבות סמל של דו-קיום תרבותי ושיח בין-דתי, וככזו היא מתאימה מאין כמוה להנחות פאנל שעוסק בנושא התנ"ך ואומות העולם.

ד. בשנים האחרונות היא הפכה, אולי בעל-כרחה, גם לסמל של התבוללות. בדומה, לצערי, לדמויות נוספות בחברה הישראלית כמו היוצר עידן רייכל.

ה. אני יכול לראות את ההיגיון שבהימנעות משיתוף פעולה פומבי עם מי שבמעשיו מפגין ערכים המנוגדים לערכי התורה והמוסר. אך זו דילמה לא פשוטה, שקשה מאד להחליט עד לאן למתוח אותה.

האם אסור להזמין מנחה שמחלל שבת בפרהסיה? מנחה שנמצא בזוגיות חד-מינית? מנחה שעובר בקביעות על הלכות לשון הרע?. כמו כן, האם יש בכך כדי לשלול כל קשר עם דמויות כאלו? האם אסור לשבת איתן באותו פאנל? או שהבעיה היא רק כשהן בתפקיד המנחה?

ו. בין כך ובין כך, ההתנפלות על מארגני הכנס נגועה לדעתי בחוסר-הוגנות. לא ראיתי מתקפה כזו על אירועים שהשתתף בהם עידן רייכל, או על שימוש ביצירתו של גדי טאוב שהזוגיות שלו עם לא-יהודיה לא מנעה ממנו להיות חביב הזרם השמרני. לכן דומני שמי שהציפו את ההיבט הזה לא חיבבו את מיזם 929 מלכתחילה.