מנור סולומון הוא כדורגלן שמשחק בנבחרת ישראל, ובקבוצת שחטאר דונצק האוקראינית. הוא חי על קו כפר סבא – קייב, והיה בעיר הבירה האוקראינית כשהחלה המלחמה.

להבין שאף אחד לא יכול לעזור

"ביום חמישי לפנות בוקר התעוררתי מקול פיצוצים ואזעקות" הוא משתף בעמוד האינסטגרם שלו. "מיד יצרתי קשר עם הקבוצה וחברים שלי מקייב. אחרי שהבנתי שאני צריך לדאוג לעצמי ושלקבוצה אין הרבה מה לעשות, החלטתי לצאת לדרך".

צבא אוקראינה. אילוסטרציה (צילום: ולדימיר ורביוב\שאטרסטוק)

כשיום חמישי התמשך וצבא רוסיה הלך והתקרב לכיבוש קייב, מנור התחיל את המסע שלו לישראל: "בשעה 18:30 אסף אותי נהג אוקראיני של חבר. הדרך הייתה ארוכה מאוד, פקקים מטורפים ופאניקה של אנשים בורחים. חוקי התנועה היו בגדר המלצה וכל תחנות הדלק היו מפוצצות".

"אחרי יותר מ-15 שעות נסיעה קשה, הנהג הוריד אותי ליד הגבול עם פולין בתקווה שאצליח לעבור". סולומון ידע שגברים בעלי אזרחות אוקראינית לא מורשים לצאת מהמדינה, אלא נקראים להתגייס ולעזור למאמץ המלחמתי.

הבלאגן בגבול

"בגבול היה כאוס גדול ועשרות אלפי אנשים. נשים וגברים עם משפחות, תינוקות בוכים. עומדים עם מזוודות בקור מקפיא, בחוסר וודאות גדול. כשראיתי שהתורים לא מתקדמים ושאני תקוע במקום, הבנתי ששום דבר לא תלוי בי, ורק חיכיתי לרכב הצלה ישראלי שאולי יצליח לחלץ אותי".

צבא אוקראינה. אילוסטרציה (צילום: ארטיום גרבניוק\שאטרסטוק)

סולומון היה תקוע בגבול פולין לא מעט זמן: "אחרי יותר מ-10 שעות של עמידה בתורים עם מזוודות התוך המון של אנשים, הגיע הטלפון שחיכיתי לו ולשמחתי נכנסתי לרכב שהיתה בו עוד משפחה ישראלית שחולצה, וביחד עברנו את הגבול. תודה ענקית לכל מי שניסה בכל בכוח לעזור לי, מעריך את זה מאוד".

לא מעט חברים של מנור נשארו באוקראינה, והוא לא נשאר אדיש לכך. "ליבי עם האנשים שעדיין שם ולא מצליחים לעבור, הלוואי והייתי יכול לעזור. מתפלל עבור כל הישראלים, חבריי לקבוצה, והאזרחים הנמצאים באוקראינה".