חיבור לשטח: הרעיון שהוביל להקמת יחידת 'מרעול'

לאחר הסיוע הרב בתפיסת ארבעת המחבלים שנמלטו מכלא גלבוע, ישנה התעניינות שיא ביחידת "מרעול", יחידת גששים המורכבת ברובה מתושבי יהודה ושומרון, רבים מהם בוגרי מגמת הסיור של הישיבה התיכונית חברותא על מוריהם במגמת הסיירות.

נראה שביחידה הופכים את כל הנחות היסוד. ומצליחים היכן שהחשיבה הממוסדת לא עוזרת. יש להם היכרות מרובה עם הקרקע, יכולת ניתוח שטח וחשיבה יצירתית.

עוד לפני הקמת היחידה

הכל התחיל 14 יום אחרי החטיפה של הנערים גל-עד שער, נפתלי פרנקל ואייל יפרח ז"ל בשנת 2014. מדינה שלמה חיפשה אחר הנערים. מושי וינשטוק, תושב אלון שבות חזר נסער מטקס מסיבת הסיום של הבן שלו בישיבת מקור חיים, הישיבה בא למדו החטופים. "הילד איננו ואני אנא אני בא", אמר לו הרב דב זינגר כששאל לשלומו. וינשטוק קם ויצא באמצע המסיבה לאחר הדברים הללו והחל להתקשר לחברים. הוא שמע בתסכול חבר, אלישע מדן, שגויס למילואים לחפש אחר הנערים, שהם כבר שבועיים על אותו וואדי.

מהר מאוד התכנסו מספר חברים לחשוב מחדש ולנסח את הכללים לחיפוש. הם ישבו באזור היישוב גבעות שבגוש עציון ובבית של אורי שכטר בכפר עציון. "בעצם אמרנו שבצבא הולכים על טכנולוגיה וקצת איבדנו את המגע עם השטח, קצת איבדנו את האדמה, קצת איבדנו את איך נראית קורנית ואיך נראית מרווה ואיך נראית מערה שיש עליה קורי עכביש ושאין עליה קורי עכביש", אומר וינשטוק.

לחשוב כמו המחבלים: אנשים בלי טכנולוגיה מתקדמת

הם התכנסו, אנשי שטח, אנשים שמחוברים למרחב. "התחלנו חשיבה מחדש. לחזור לבסיס", הוא מספר. "אספנו מידע ואמרנו לעצמנו בוא נחשוב אם היינו מחבלים איך היינו פועלים. אז התחלנו לנתח את השטח מהתחלה, סביר שלמחבל יש שעה. מפינו שעה לכל כיוון. חשבנו על זה שהוא צריך מערה, אז גם מיפינו את המערות באזור. זה חייב להיות ליד שביל הגעה עם רכב וכדאי שזה יהיה ליד מקור מים ולמעשה הגופות נמצאו מאוד קרוב לשביל".

עוד עיקרון שהם קבעו, שאנשי השטח ילכו קדימה. הם צרפו מומחים: גיאולוגים, ארכיאולוגים ואנשי שטח שהם ילכו ראשונים. היה בחור בוגר מגמת הסיירות של ישיבת חברותא שעבר שנה של אימוני גששות בצה"ל. אחרי שהצבא כבר עבר על הנקודה וגשש צבאי היה במקום, הוא ראה משהו שונה בקרקע וכך הוא הוביל את הכוח אל הגופות.

הולכים נגד הזרם

אבל זה לא היה קל ופשוט בכלל. בהתחלה אנשים ניסו להוריד אותם מזה. קצין הגמר אמר להם: "תרדו מזה, האזרחים כבר משגעים אותנו". עוד מישהו בא וייאש אותם ואמר להם שהצבא לא ייתן להם לעשות את זה. מי שנתן את האישור לכך והביא את כל הסיוע הוא מח"ט עציון דאז, עמית ימין. הוא ראה את התכנית שלהם שהיו עליה כבר מאתיים נקודות ואמר להם "אני התייאשתי, אני כבר לא יודע כלום. שלחתי איזה מאה ג'יפים למדבר, הלכתי למגדת עתידות. אם אתם בונים תכנית כמו שצריך, אני נותן לכם מה שאתם צריכים", מעיד אחד החברים.

וכך היה. ימין עמד במילתו וגיבה אותם בכלבנים, תצ"אות וליווי צה"לי והם החלו בחיפושים עד למציאת הגופות.

לאחר סיפור שלושת הנערים, אלישע מדן, רועי סימון, אביטל סלע וצחי כהן שהיו בין אלה שהתארגנו לחיפוש הנערים, הלכו לצבא ויחד עלה הרעיון לפתח את היחידה.

הצבא לקח את הרעיון, סיפק להם ימי מילואים והם פיתחו תורת לחימה סביב חיפושים כאלו ועבודת שטח. היום הם נמצאים במקום הרבה יותר מקצועי וכיום גם יחידות אחרות בצה"ל עוברים אצלם סדנאות.

רועי סימון, הוא כיום מפקד היחידה, תחתיו יש עשרות אנשים כשהוא בדרגת רב סמל, ואינו קצין בכלל, על אף שחלק מהאנשים שמגיעים לשם שרתו כקצינים ביחידות שונות. עדות נוספת ליחודיות ושבירת מהסגרות של היחידה.

כתבה על יחידת "מרעול", בכאן 11:

אנשיה של יחידת "מרעול" מורכבים ממדריכי טיולים, רועי צאן, ארכיאולוגים ואנשי טבע וסביבה. הם מביאים ייחודיות מבצעית לתחום הזה. אחד מהם יאיר צורן מדריך טיולים ותיק מאוד שגידל דורות של מדריכי טיולים – חלקם משרתים איתו יחד ביחידה. צורן כבר עבר מזמן את גיל השירות במילואים והוא מתנדב ביחידה.

בכלל, הרוח של היחידה היא ללכת נגד הזרם. גם בחשיבה וגם בפרקטיקה. כך מעידים אנשים מהיחידה שבמהלך החיפוש אחר המחבלים שנמלטו מכלא גלבוע, אנשי השטח התעקשו ללכת על הסימנים בקרקע, גם כשהם נעלמו מהעיניים וכשהמפקדים בשטח ואנשי כוחות הביטחון האחרים אמרו שאין סיכוי שהם באזור. הם התעכבו והלכו על פי התו"ל שפיתחו וניקו את כל הרעשים מסביב והגיעו עקב בצד אגודל לאותם נמלטים.

אגב, המילה מרעול פרושה שביל עיזים: שילוב של מרעה ומשעול.