משה פייגלין היה חידוש מרענן בימין הישראלי, הוא היה חד, מקורי, חריף. הביא לקדמת הבמה רעיונות חדשים, שילב אמונה עם ליברליזם, פתיחות מחשבתית עם שמרנות, אבל אז המגלומניה חיסלה אותו.
לאחרונה פייגלין סיים את סיבוב הפרסה המרשים מאוד שלו וחבר שוב לליכוד. אותו ליכוד ממנו ברח, אותו ליכוד של נתניהו שעבד בלשים לו מכשולים. פייגלין נטש בזעם את הליכוד ששם לו רגליים והקים את מפלגת 'זהות' והחל לצאת למסע אל לב המיינסטרים הישראלי. עכשיו הוא ונתניהו שלובי זרועות כמעט, אחרי תקופה עכורה בניהם.
פייגלין לרוב מקדים את כולם בכמה צעדים, אך כשצעדיו הופכים כבר לרלוונטיים – הוא כבר בטרנד הבא ולא נישאר לקצור את פירותיו. מרוב מקוריות פייגלין הסתחרר ונשאב ללופ. במערכת הבחירות הראשונה, אז נסק ולבסוף לא עבר, הוא סרב להכריז כי ימליץ על נתניהו. הצדדים היו אז בשיא מאבק גושי ואיש לא חשד עוד בליברמן שיפתח פתח לסחררת הבחירות שליוותה אותנו עד הקמת הממשלה הזו.
פייגלין השכיל לראות שסיפור הגושים הוא בדיחה. היום, אחרי ארבע מערכות בחירות, הוא מחרף ומגדף את הממשלה ואת בנט שנוא נפשו שהלכו ופרקו את המשחק הגושי וכרתו ברית עם מרצ ורע"מ.
אחרי שאמר שבנט הוא חיקוי עלוב שלו במערכת הבחירות הראשונה, הוא רץ במערכת הבחירות השנייה וביקש שיחבור אליו, בנט לא רצה את החיבור. הוא פסל את בן גביר מכל וכל כשותף אך כיום הוא תופס ממנו כפוליטיקאי הראוי היחיד במערכת הפוליטית. יצא עם הבטחה לשר מנתניהו הבטחה שנשארה על הקרח.
היום הוא זוחל שוב אל ביבי והליכוד, זהות אינטרסים מחברת בין השניים. הוא מוביל את מרד החיסונים ואת הביקורת על משרד הבריאות. פעם חשב שצעירים משנקין עם צינגל'ה הם חלק מקהל היעד, היום הליכוד זה שוב הבית הטבעי.
לקראת מערכת הבחירות השנייה כל אנשי אמונו סביבו הספיקו להסתכסך איתו, מיועציו הקרובים, גם כאלו שהלכו איתו שנים ועד הליברלים שהצטרפו אליו. הוא חזק ברעיונות אך חלש מאוד בביצוע.
פייגלין עשה כמה שינויים מפליגים בפוליטיקה הישראלית. הוא יצר זרם של מתנחלים מתפקדי ליכוד, מה שעזר אמנם במשאל מתפקדיי הליכוד לקראת תכנית ההתנתקות, אך נכשל בתכנית עצמה. יחד עם זאת זה שינה לחלוטין את פני הליכוד לשנים קדימה ואולי גם השפיע על הצעדים שנתניהו חתר אליהם לאחר שפרשיותיו המשפטיות נפתחו מה שגרם לו להתבצרות בימין.
הוא שם לו ליעד לטשטש את הסיפור של דתיים וחילוניים ולהציב ראש ממשלה אמוני, בקמפיין שפנה לציבור הדתי לאומי, עוד בראשית שנות האלפיים, נראה בסרטון ראש ממשלה עם כיפה בכותל, בשנים שהציונות הדתית נראתה כמו בן חורג של הישראליות. החזון אגב התממש, ראש ממשלה עם כיפה יש, גם יש לו מפלגה המשלבת דתיים וחילוניים, אבל פייגלין כמובן יגיד שזה עלבון לחזון שלו.
הוא העלה באופן חריף את נושא הלגליזציה, היה אחד מאלו שנלחמו על עליה להר הבית, עסק בנושאים כמו העינויים שעוברים חברי הפאלונג גונג בסין ומכירת נשק בידי ישראל למשטרים אפלים.
האם לפייגלין, האיש שנחל כשלונות, אכזבות ונטישות רבות, יש עדיין מה למכור בפוליטיקה הישראלית? או שהוא כבר נחשף בכל הזירות כרב-מג שמוכר אשליות ולא יודע להסתדר עם הפרקטיקה הפוליטית הישראלית?
מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
