1. שתי חזיתות קרב קשות מתנהלות בימים אלה. זו מול עזה וזו של ערביי ישראל נגד הציבור היהודי. אמנם כרגע מדובר בעיקר על מרכזי הערים המעורבות, אך אין מישהו בהנהגת המדינה והמשטרה שיכול להיות ערב שזה לא יזלוג גם לרחובות הערים היהודים המרכזיות.

האמת היא, שאין מישהו בהנהגה שיכול להיות ערב למשהו בימים אלה. כבר שבוע של מלחמת אזרחים וחצי מזה במבצע בעזה, וטרם יצא מישהו לציבור הישראלי ושיתף אותו במטרות המבצע, בצפי הסיום או אפילו זרק איזו מילת הערכה לעורף הישראלי שהלך והתרחב במבצע הנוכחי.

כדי לצפות בסרטון זה, אנא הפעל JavaScript , ושקול לשדרג לדפדפן שתומך ב HTML5 video .

שירית אביטן הכהן באולפן חדשות 11. ארכיון (באדיבות חדשות כאן 11)

2. עם זאת ולמרות התחושה שאלו שתי החזיתות המרכזיות, ישנה חזית נוספת מרכזית ומכרעת לא פחות, שם אזרחי ישראל היהודים הופקרו מזמן. יש שיגידו שזו החזית החשובה ביותר שממנה נובע הכל, וההצלחה או הכשלון בה היא תמונת ראי למה שיקרה ברחובות. מלחמה על התודעה נהוג לקרוא לזה, ולי יש הצעה לשם אחר: מלחמת האולפנים.

3. בהיסטוריה היהודית, לפני כל יציאה לקרב, היה מישהו שתפקידו להרים את המוראל, לשפר את התודעה, מתוך הבנה שבלי תודעת נצחון אי אפשר להגיע להשיגים. כבר שנים שבמדינת ישראל החזית הזאת הופקרה. אולי זאת הסיבה לכך שאנו לא מנצחים יותר.

4. כשבמשך שבוע שלם אזרחים יהודים מותקפים על ידי בריונים ערבים, ובסופו של יום באולפני הטלוויזיה המרכזיים נותנים מקום ללינץ' יחיד של יהודים בערבי, זו פגיעה בתודעה שיש לה השלכות גם על חזיתות אחרות.

אין יהודי, כולל אותי, שלא הזדעזע לראות את מעשה האלימות המתועב של היהודים בבת ים, עם זאת הנסיון להפוך אותו לחזות הכל בימים אלה הוא לא פחות מפשע. אין סימטריה בין הפשעים של אזרחי לוד, רמלה, חיפה ועכו הערבים, לאלימות השולית של האזרחים היהודים.

5. 34 שנים שאני גר בעוטף עזה. 20 מתוכם תחת ירי טילים. 7 מתוכם כעיתונאי שרואה את הדברים מעבר להסתכלות של אזרח. באף מבצע בשנים האחרונות – לא בצוק איתן, לא בעופרת יצוקה ולא בעמוד ענן, נמיכות הרוח של תושבי העוטף לא הייתה כל כך גדולה. אני מדבר עם בני משפחה וחברים שמסבירים זאת לא רק בהגדלת טווח הטילים, אלא גם בהתנהלות של משטרת ישראל בלוד, ברמלה ובחיפה. "הכל חזית אחת", הם אומרים לי, "הכל קשור בהכל. הרפיסות של המשטרה בלוד היא הדלק של איסמעאיל הנייה ומוחמד דף".

המלחמה בחמאס עזה היא אותה מלחמה באזרחי לוד הערבים שמורידים את דגלי ישראל, תולים במקומם את דגלי פלסטין ושורפים כליל תחנות משטרה, חנויות, רכבים, בתי כנסת ותלמודי תורה. כל עוד באולפני הטלוויזיה לא יבינו שהכל קשור בהכל ומדובר בחזית אחת, אנחנו אולי נגיע שוב לעוד כמה שנים של שקט אך עם תודעת נצחון יהודית מובסת.

6. ומילה לסיום: תודעת התבוסתנות השוררת ברחובות לוד ורמלה לא התחילה היום. היא קשורה באופן ישיר ליחס של אולפני הטלוויזיה ליהודי עוטף עזה וליהודי המרכז.

במשך שנים יישובי העוטף והדרום מופגזים על ידי ארגון הטרור חמאס – זה שמזין את הפורעים הערבים בלוד – אך ב"מכבסת המילים האולפנית" קוראים לזה "טפטוף", בעוד ירי לערי המרכז הוא "עליית מדרגה". חמאס וזרועותיו מזהים את תודעת הוזלת הדם והופכים אותו לדלק במאבק נגד אזרחי ישראל היהודים.

כל עוד דמם של יהודים יופקר באולפני הטלויזיה, וירי על תל אביב וגוש דן ימשיך להיות מוגדר כעליית מדרגה, אנו, אזרחי ישראל היהודים תמיד יהיו בצד של המפסידים.

=======

הכותב הוא עורך משנה באתר סרוגים ותושב אופקים בעוטף עזה