חמישה ימים לתום המנדט של נתניהו, ועם שעון החול שאוזל לנתניהו, הוא נהיה יצירתי יותר, ופתוח יותר להצעות מרחיקות לכת. במצב הנתון אין לו קואליציית ימין, אבל בתרחיש מסוים שאותו הוא יכול לבלוע, עדיין ניתן להקים ממשלת ימין פריטטית עם 67 או 66 אצבעות.

המצב הנתון הוא שהליכוד לא מוכן להחליף את נתניהו שלא מוכן לשחרר את המערכת הפוליטית. הפרסום הבוקר, דיבר על איחוד אפשרי של ימינה ותקווה חדשה, לסיעה של 13 מנדטים, כדי לדרוש את ראשות הממשלה. את התרחיש הזה אפשר לפתח, לגוש גדול יותר, כשמוסיפים לו גם את כחול לבן של בני גנץ ומגדילים את הגוש ל-21 מנדטים.

יש לציין כי מי שנשאר בכחול לבן, אחרי הנטישה הגדולה, הם בעיקר אנשי מרכז מסורתיים ומתונים (למעט אולי איתן גינזבורג): מיכאל ביטון, חילי טרופר, פנינה תמנו-שאטה, דמויות שבקלות יכלו גם להשתבץ ברשימת ימינה. ההכנסה של 'כחול לבן' נועדה כדי להקל את החיבור עם הליכוד, כשזו אינה ממשלת נתניהו, אלא סוג של ממשלת אחדות, עם נציגות ל'רק לא ביבי'.

עם 21 מנדטים, גוש בנט-סער-גנץ, יוכל לבוא לנתניהו ולדרוש ממשלה פריטטית, כשבנט וסער ראשונים בראשות הממשלה כל אחד מהם שנה, ונתניהו במחצית השנייה של הקדנציה. גנץ יקבל את תיק הביטחון לארבע שנים. את חלוקת השרים בממשלה, אפשר גם לחלק לפי מפתח של 2:3 לטובת גוש הליכוד-חרדים להם יש 47 מנדטים בקואליציה, אבל ישמר עיקרון הפריטטיות שיחייב הסכמה של הגושים בהצבעות.

כדי לצפות בסרטון זה, אנא הפעל JavaScript , ושקול לשדרג לדפדפן שתומך ב HTML5 video .

מתווה נוסף לפלונטר הפוליטי - בוז'י נשיא, ונתניהו יו"ר הסוכנות

הקואליציה האפשרית – 66/67

הליכוד: 29 (לליכוד יש 30 מנדטים, אבל אופיר סופר הוא ח"כ מטעם הציונות הדתית).

המפלגות החרדיות: 9+7=16.

גוש בנט-סער-גנץ: 7+6+8=21

הרווח הגדול של כל הימין הוא קואליציה של 61 ח"כים לפחות, בלי המפלגות הערביות, בלי יאיר גולן ואיבתיסאם מרעאנה, ואפילו בלי לפיד. צריך להבין שמדובר בממשלת ימין 'כמעט מלא', הומוגנית הרבה יותר מאשר ממשלת ליכוד-חרדים-כחול לבן-העבודה. זו ממשלה שתוכל לקדם מדיניות ימין – הסדרה של מאחזים, החלת ריבונות בגושי התיישבות ובבקעת הירדן, משילות בדרום ועוד.

המפסיד הגדול – סמוטריץ'

הקואליציה המסתמנת תמנה 67 אצבעות, והיא תרחיש האימים של מפלגת הציונות הדתית שהופכת למיותרת. קואליציה כזו תשאיר בחוץ את בן גביר ומעוז, אבל ככל הנראה גם את סמוטריץ' וסטרוק.

לנתניהו אין בעיה עם ייבוש של הימין האידיאולוגי באופוזיציה. הוא עשה את זה כבר ב-2009 כשהשאיר את האיחוד הלאומי של כצל'ה באופוזיציה, וגם הפעם לא יצטער לראות שסמוטריץ' לא יושב איתו סביב שולחן הממשלה. גם בנט שסופג כבר חצי שנה קמפיין מאסיבי על הראש שלו, לא צריך הרבה שיכנוע כדי להשאיר את סמוטריץ' בחוץ.

מבחינת סער ובנט יש כאן אפשרות להקים ממשלת ימין בלי לפיד, בלי השמאל הקיצוני ומהפלגות הערביות. זו ממשלה שאינה תחת נתניהו, אלא לצדו. מי יודע מה יקרה בשנתיים, עד שנתניהו יצטרך לחזור למשרד ראש הממשלה. גנץ מקבל את תיק הביטחון, גם הוא בלי נתניהו על הראש. אם השניים יגלו רוחב לב, הם יכולים להציע לציונות הדתית את משרד ירושלים והתפוצות בואכה שר המים וההשכלה הגבוהה.

זהו מתווה טוב עבור הקמת ממשלת ימין, שהרבה יכולים "לחיות איתו", בטח אם האלטרנטיבה היא בחירות חמישיות. הוא כל כך טוב, שסביר להניח שהוא לא יצא לפועל בגלל מריבות על חלוקת התיקים – המשפטים, החינוך, התחבורה, הדתות והפנים.

בזמן שאנשי הציונות הדתית חוששים מקואליציית בנט-לפיד עם המפלגות הערביות – שאולי תחזיק במקרה הטוב שלושה חודשים, שיתחילו לפחד מקואליציית בנט-נתניהו בלעדיהם. ב-2009 זה החזיק יותר מארבע שנים.