שבוע לאחר פסילת מועמדותה של אבתיסאם מראענה על ידי ועדת הבחירות המרכזית לכנסת ה-24, בית המשפט העליון ביטל היום (ראשון) את החלטת הוועדה והתיר לה להתמודד ברשימת מפלגת העבודה. פסיקת בית המשפט ניתנה ברוב מוחץ של 8 שופטים, מול השופט דוד מינץ שסבר כי יש לפסול את מועמדותה של מרענה.

השופט דוד מינץ תקף את פתח את עמדתו המהווה את דעת המיעוט בפסק הדין במילים הבאות "שוב מוצא אני את עצמי כקול קורא במדבר. נותר בגפי", ותקף את השופטים שאישרו את מועמדותה של מרענה: "על אף הצורך ליישם את הוראות החוק בזהירות ובשים לב להיקפה של הזכות לבחור ולהיבחר, איננו רשאים להתעלם מהוראותיו המפורשות של החוק". מינץ הדגיש כי "אין לקרוא את הוראות החוק כ'אות מתה'".

מינץ הבהיר כי "על אף הצורך ליישם את הוראות החוק בזהירות ובשים לב להיקפה של הזכות לבחור ולהיבחר, איננו רשאים להתעלם מהוראותיו המפורשות של החוק". עוד הוסיף השופט כי כפי שאמר בעבר, יש  מקרים בהם מספיקה ראיה משמעותית בכדי לפסול מועמד לכנסת.

במקרה זה, לעמדת מינץ  "קיימת ראיה משמעותית וגלויה המגבשת לדעתי "מסה קריטית" איכותית ומספקת לפסילת מועמדותה של אבתיסאם מראענה-מנוחין. כוונתי, לקריאה המפורשת להשמדת העם היהודי. וכך היא אמרה: "אם הייתי יוזמת תסריט אפוקליפטי, הייתי משמידה את זכרון יעקב", כאשר המילים שנאמרו לאחר מכן: "תדגיש, בלי להרוג. שתחזרו לארה"ב או לפולניה" מחווירות נוכח הביטוי הראשון הקשה. אם ישנו ספק למה התכוונה, כאשר נשאלה בהמשך הראיון: "למה להוריד אותנו ולא להעלות אתכם?" היא ענתה: "יותר קל להוריד ולהעיף…"".

"קשה להתעלם ממועד פסק הדין – פורים דשושן"

מינץ המשיך: "מבלי שהוטל הפור, קשה להתעלם מהעיתוי שפסק דין זה ניתן בו – פורים דשושן. קשה אפוא בנסיבות אלו שלא להיזכר במילותיה של מגילת אסתר, בגזירה שיצאה על העם היהודי באותם ימים: "להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים מנער ועד זקן טף ונשים". קשה בעיניי לקבל מצבו שבו יינתן כרטיס כניסה לבית הנבחרים למי שמייחל לגירושם של היהודים 'לארה"ב או לפולניה'".

"זאת בהנחה שמתייחסים אנו לגרסה העדינה יותר של דבריה של מראענה, תוך "דילוג" על הרצון שביטאה בלשון חותכת: "הייתי משמידה את זכרון יעקב". קשה למצוא דוגמה מובהקת יותר להתבטאות מועמד המגבשת "מסה קריטית" להוכחת המטרה שעניינה "שלילת קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית".

"אין ראיה שמרענה חזרה בה מדבריה על השמדת זיכרון יעקב, להפך"

בהתייחס להתנצלותה של מרענה, כתב מינץ כי "הצהרת מועמד אינה בעלת משקל מוחלט, ואין בכוחה לאיין ולאפס כל אמירה פסולה, בכל הקשר, בכל זמן ומקום. יש לבחנה בזהירות. ככל שמדובר בהתבטאות חריפה, חמורה וספציפית יותר, כך יש לצפות מהמועמד שיתן הסברים משכנעים, מעמיקים ומפורטים יותר".

מינץ ציין כי מרענה לא הגישה כל תצהיר כתוב בעניין חזרה מהדברים על השמדת זיכרון יעקב ואף בחרה שלא לדבר מול ועדת הבחירות המרכזית טרם ההחלטה לפסול אותה: "אל מול דבריה המפורשים והבוטים, בדבר "השמדת זיכרון יעקב", למעשה, לא מונחת כל ראיה בסיסית אשר בה היא מסבירה כי מדובר באירוע השייך לעבר הרחוק אשר איננו משקף עוד את המטרות שהיא מעוניינת לקדם כיום".

כדי לצפות בסרטון זה, אנא הפעל JavaScript , ושקול לשדרג לדפדפן שתומך ב HTML5 video .

צילום: אברהם בלוך

"לא כל הסתייגות יכולה לאיין כל אמירה. התנצלות וחרטה דורשים בדיקה זהירה. אך בענייננו, לא התמלא אף לא הרף הבסיסי ביותר. אין לפנינו הבהרה, או הוכחה ואף לא הסתייגות קלה שבקלות. לפני ועדת הבחירות בחרה מראענה שלא לשאת כלל דברים. לפנינו הגישה תצהיר על דרך ההפניה בלבד. גם לא הוצגה כל ראייה של ממש שיש בה כדי לשכנע כי היא חזרה בה מדבריה".

לעמדת מינץ, ההפך מכך הוא הנכון: "בריאיון לערוץ 12 היא התייחסה במפורש אך ורק לעניין פרסום אחר, בו סיפרה כי היא לא עמדה בצפירת יום הזיכרון לחללי צה"ל, "ואלה היו 2 דקות מופלאות בזמן הצפירה". אין חולק כי היא לא התייחסה כלל במסגרת אותו ריאיון טלוויזיוני לריאיון שבו העלתה את רעיון העיוועים בדבר "השמדת זיכרון יעקב"".

"הגיעה השעה לפשוט את האיצטלות ולהביט במציאות כפי שהיא"

מינץ הודיע כי הוא לא סביר "כי יש בהופעתה של מראענה לפנינו, ובה הביעה לראשונה – ורק לאחר שדחקו בה – דברי התנצלות רכים ורפים על האמירה האמורה, כדי לשנות את התמונה".

"לא לכך התכוונה פסיקת בית משפט זה כשקבעה כי מועמד יכול להוכיח, לשכנע, להבהיר כי שינה את דרכיו; לא להתנצלות שניתן לכנותה מאולצת, שהושמעה בדקה ה-90, בשנייה האחרונה ממש, טרם מונפת חרב הפסילה".

מינץ כתב: "הגיעה השעה שנפשוט את האיצטלות ונביט במציאות כפי שהיא. ישנן התבטאויות שאין די לומר – כשם שמתארים חברַי – שהן צורבות את הלב; או לגנותן, לדחותן בשאט נפש, במורת רוח או בשאר ביטויים המבקשים לבטא סלידה וזעזוע. ישנן התבטאויות אשר המביט בהן לא צריך להביע "מורת רוח" בלבד, אלא עליו ליצוק להסתייגות מהן משמעות אופרטיבית, כמצוות המחוקק".

את עדת המיעוט בפסק הדין, מינץ חתם במילים: "לא נתונה לנו האפשרות לעצום עינינו מלראות". כאמור, שמונה שופטים חלקו על דעתו של מינץ ואישרו את מועמדותה של מרענה.