היות ששוב טוען הרב אבינר, הפעם ביתר אריכות, שאסור לבנות ללמוד גמרא, הרי שכדאי שוב להעמיד על שלוש נקודות קשות בדבריו:

1. הרב אבינר מתייחס לשאלה כיצד הוא טוען שהדבר אסור, והרי גדולי ישראל כגרי"ד סולובייצ'יק דיברו על חשיבות לימוד גמרא לבנות. הרב אבינר טוען: "לא מצאנו תשובה הלכתית כדת וכדין שהרב סולוביצ'יק התיר".

והדברים תמוהים: כמעט בכל שבוע מצטט הרב אבינר פסקים של הגרי"ד מתוך עדותו של הרב שכטר בספר 'נפש הרב', כששם בוודאי לא מדובר ב"תשובה הלכתית כדת וכדין". מאידך, עמדתו של הגרי"ד בנושא איננה נתונה כלל בספק, ואני שב ומצטט את מכתבו שפורסם ב'איש על העדה': "לא רק שמותר להורות לבנות תורה שבעל-פה; בימינו זוהי חובה מוחלטת. מדיניות זו של הפליה בין המינים במה שנוגע לנושאי הלימוד ולשיטת הלימוד… תרמה רבות להתדרדרותה ולנפילתה של היהדות המסורתית. מן הראוי להכניס באורח דומה בנים ובנות אל היכליה הפנימיים של התורה שבעל-פה".

ואגב, האם ראוי להתעלם מדעתו של חתנו ותלמידו המובהק של הגרי"ד, מו"ר הרב ליכטנשטיין שליט"א, שבתו עומדת בראש בית מדרש גדול וחשוב שבו בנות לומדות… גמרא בעיון?

● מצטרפים לדף הפייסבוק של סרוגים ונשארים מעודכנים כל הזמן

2. הרב אבינר מעלה הסבר חדש מדוע אסור לבנות ללמוד גמרא: "לימוד תורה אינו השכלה בעלמא אלא דבקות בד', ויש נתיבי דבקות שונים לגברים ולנשים". אולם השו"ע, שאותו מצטט הרב, הביא טעם אחר לחלוטין, שממנו מוכח שהוא חולק על הסברו של הרב אבינר: "מפני שרוב הנשים אין דעתן מכוונת להתלמד, ומוציאות דברי תורה לדברי הבאי לפי עניות דעתן". מכאן ניתן לדייק, כפי שדייקו רבים כבר לפני עשרות בשנים, שבמציאות שרוב הנשים דעתן להתלמד, יש דווקא ערך רב בכך שנשים תלמדנה תורה שבעל פה.

3. ולבסוף, אם מסתמכים על השו"ע כמקור לאיסור, הרי שיש לאסור גם לימוד מסכתות ברכות ושבת, שהרב אבינר עצמו כתב להתיר. בתוך השו"ע קשה מאוד למצוא חילוק כלשהו בין משנה לבין גמרא.

סוף דבר: זכותו המלאה של הרב אבינר לשלול לימוד גמרא לבנות, כדעת הפוסקים החרדים. אולם אין זה ראוי להציג את הדברים כעמדה הלכתית חד-משמעית, המתעלמת מכמה מגדולי הדורות האחרונים, והמציגה את בתי המדרש לבנות, שבהן מלמדים רבנים ורבניות יראי שמים, כפועלים בניגוד להלכה. בתי מדרש אלו מוכיחים עד כמה לימוד גמרא לבנות מחזק את הקשר לקב"ה, לתורה ולמצוות, מתוך הבנה מעמיקה של התורה שבעל פה.