אי ציות להנחיות הקורונה עלול להוביל לאנרכיה

טלטלות הקורונה חושפות תהליכי עומק שהסתתרו מתחת לפני השטח, ומהוות קטליזטור לתהליכים רבים נוספים שחלקם היו מתרחשים לאורך זמן, ואחרים כלל לא היו יוצאים לפועל אלמלא המגיפה והשלכותיה.

אף שלכולנו חסרה הפרספקטיבה שתאפשר בחינה יסודית של תהליכים אלו והשפעותיהן הרחבות, יש חשיבות עצומה לניסיון להתבונן על ההתרחשויות במבט-על וללמוד מהן על עצמינו ועל האתגרים העומדים בפנינו. מבט כזה ילמד אותנו על מה שאנו חווים כעת, אבל לא פחות מכך יאפשר לנו לגבש עמדה בנוגע לתהליכים בזמן אמת, ולפעול ליצירת שינוי במקומות שבהם הוא נדרש.

דוגמה לתחום אחד מני רבים שבו נדרשת כעת התבוננות כזו היא היחס לחוק. אין כוונתי לחוק מסויים, אלא למושג החוק באופן מהותי ועקרוני.

חוקים, כללים ונורמות, הם תשתית לאירגון החברה. כדי שהמערכת החברתית תוכל להתקיים, הכרחי שיהיו מנגנונים שמסדירים את המותר והאסור, ואת היחס בין האינטרסים של כלל חלקיה. לא סביר, ולמעשה בלתי אפשרי, שחוקים יהיו תמיד נוחים למי שצריכים לקיים אותם.

הרגע שבו חוק נצרך הוא זה שבו יש צרכים סותרים לחלקים שונים בחברה, או שטובת הכלל דורשת הכרעה בניגוד לאינטרס פרטי של זה או אחר. בחברה מורכבת, כל חלקי החברה ישמחו בקיומם של חוקים מסויימים, ויהיו מתוסכלים ביחס לאחרים. תסכול זה, אף שהוא מובן ומובנה, אינו יכול להשפיע על סמכותו של החוק. בהיעדר הסכמה רחבה על כך שכולם מחוייבים לחוק למרות התסכול, מתפוררים היסודות שעליהן בנויה המערכת כולה.

רמה של היעדר ציות – תופעה צפויה

לכלל זה יש יוצאים מן הכלל, חוקים שדגל שחור מתנוסס על גבם וחיוני למנוע. בנוסף מובנית במערכת החוק גם ההכרה בכך שרמה מסויימת של היעדר ציות היא תופעה צפויה. כדי להתמודד איתה קיימים בכל מבנה חברתי מערכות אכיפה. מערכות אלו נועדו לא רק כדי לפעול כנגד מפרי החוק אלא ליצור הרתעה שתמנע מראש את פריעת החוק. בנוסף למוסדות האכיפה הרשמיים קיימים בכל חברה כוחות נוספים אשר משפיעים על הציות לנורמות במישור החברתי. שיפוט חברתי ואפילו פטפוט ושמועות והשלכותיהן הבין אישיות הן דרכים שבהן חברות מווסתות את התנהגות הפרטים החברים בהן באופן שמאפשר תפקוד של מכלול המערכת.

המצב הנוכחי שבו קבוצות רחבות באכלוסיה מתעלמות מהחוק באופן שיטתי מהווה סכנה חברתית חמורה. ברוב המקרים לא מדובר במכחישי קורונה אלא באנשים או גופים שמשוכנעים שהצרכים הפרטיים שלהם חשובים יותר מהצרכים של אחרים, ושההבנה שלהם של המצב גוברת על ההכרעה החוקית. הם לאו דווקא תומכים בהפרות חוק של חלקים אחרים בחברה, אלא תובעים דין שונה לעצמם.

בשבועות האחרונים שאלתי אנשים רבים במה שונה חודש האירגון של בני עקיבא שהתנהל בשעה שהחוק קובע שבאופן גורף אסורים מפגשים פנים אל פנים בתנועות נוער, מפתיחת תלמודי התורה החרדיים. במקרים שבהם זכיתי למענה, נבוכותי ממידת חוסר המודעות העצמית הנדרשת כדי להסביר למה החרדים טועים יותר.

שוחחתי יותר מפעם אחת עם הורים החוגגים את כניסת ילדיהם לעול מצוות במסיבה שהיא הפרת חוק בוטה, בלי שעצרו לחשוב על המסר שהם מעבירים לילדם בנוגע למחוייבות לכללים שלא בהכרח נוחים לנו. כל הדוגמאות הללו, ורבות אחרות שהפכו לחלק מהשיגרה הנורמטיבית, משקפות שבר יסודי במחוייבות העקרונית לשמור חוק כברירת מחדל.

אנחנו גולשים לאנרכיה

אין ספק, למקבלי ההחלטות ולרשויות האכיפה יש חלק משמעותי בתהליך ההרסני. חוסר האמון שרוחשים כעת אזרחי ישראל לנבחרי הציבור באופן כללי, ובכל הנוגע למגפת הקורונה בפרט, נוצר במידה רבה בגלל התנהלותם הכושלת של השרים וחברי הכנסת. קבלת ההחלטות באופן שאינו מקצועי ובחוסר שקיפות מקשה על הציבור לשלם את מחיר החוקים המתחדשים, שככל הנראה אינם הטובים ביותר שאפשר היה ליצור. הדוגמה האישית הכושלת שהציגו חלק מנבחרי הציבור כשהם מפרים את החוקים וההנחיות שקבעו בעצמם, היתה אולי הגורם המשפיע ביותר על התפוררות הכבוד למערכת החוק, וגם על התפוגגות ההקפדה על כללי הזהירות הבריאותיים. יחד עם זאת, הציבור הוא חלק בלתי נפרד מהתהליך, והוא גם זה שצפוי לשלם את המחירים בטווח הארוך.

אנחנו גולשים לאנרכיה. הרעיון שיש קבוצות אכלוסיה שהחוק אינו חל עליהם, מסכן אותנו בריאותית בטווח הקצר, בגלל החשש להדבקה. חשוב עוד יותר לשים לב עד כמה הוא מסכן אותנו מהותית בטווח הארוך יותר.

האם כל אזרח, גוף, תנועה, ומפלגה, יכולים להחליט מה מחוקי המדינה יקבלו ומה לא? אם רשויות המדינה אינן אוכפות את החוק כשמדובר בחשש לסכנת חיים, והחברה מקבלת את הפער כלגיטימי, מה יקרה במשברים עתידיים מסוגים נוספים? אם כל אחד מאיתנו מחליט לקבל או לבטל את חוקי המדינה, וכמונו הסובבים אותנו, מי ישמור על זכויותינו וזכויות חסרי ישע? כששטיח ההסכמה החברתית נשמט מתחתנו, מה ייצב את החברה שלנו?

מזה חודשים ארוכים דור שלם של ילדים אינו לומד באופן סדיר במערכת החינוך, אולם הם אינם מפסיקים להתחנך לרגע. הם לומדים מהמבוגרים שסביבם דרכי ההתמודדות עם המציאות שנכפתה עלינו, הם לומדים מהם גבולות הלגיטימי, והם לומדים מאיתנו איך מתנהלים אל מול צרכיהם של אחרים ומהי המשמעות של חוק ונורמות.

איך אנחנו רוצים שהחברה תתנהל אחרי הקורונה

האם המסר שאנחנו רוצים להעביר הוא "איש הישר בעיניו יעשה"? ביום שאחרי הקורונה, איך אנחנו רוצים לראות את החברה שלנו מתנהלת? הצורך במנגנונים מוסכמים לקבלת הכרעות ולהסדרת ההתנהלות של כלל האזרחים אינו קשור לתוכן ההכרעות. אף שהוא אמצעי ולא מטרה כשלעצמו, מנגנון החוק וההסכמה החברתית בדבר המחוייבות אליו הם תשתית הכרחית לקיום חברתי תקין.

אחת ההשלכות החמורות והמסוכנות של המצב הנוכחי היא יצירת חוקית לא יעילים ולא מידתיים, מבלי שיש ביקורת חברתית חריפה על משמעותן החוקית, ומבלי שמושקע מאמץ בביטולן. רוב תנועות הנוער העדיפו להפר חוק באופן שיטתי מאשר לפעול לשינוי החוק. הדיבורים על סגר לילי בחנוכה הובילו לשיח על הפרות חוק המוניות, ולא על הסדרת מנגנוני החקיקה. בדיחות על שקריות הצהרות הבריאות במערכת החינוך לא הובילו למאמץ לבטל את הנוהג. ניתן להוסיף דוגמאות רבות בקלות.

הפיכת מערכת החוק לכלי ריק מעמידה בפנינו אתגרים לא רק בהיבט הבריאותי והחברתי כעת, אלא גם לטווח רחוק. סכנות ודילמות ימשיכו לעמוד בפנינו גם אחרי הקורונה. באילו כלים נשתמש כדי להתמודד איתן?

אחד השיעורים שמגפת הקורונה לימדה אותנו הוא עד כמה מעשינו משפיעים על מעגלים רחבים. בין עם בקטיעת שרשראות הדבקה ובין אם בהדבקה חלילה, כוחו של האדם הבודד להשפיע על הסביבה הרחוקה ממנו ברור מאי פעם. עובדה זו נכונה לא רק לגבי העברת וירוסים אלא גם לגבי הפצת התנהגות מועילה או הרסנית.

הבחירה של כל אחד ואחת מאיתנו כיצד להתנהל אל מול מערכות החוק וההסכמה החברתית משפיעה לא רק על עצמינו ועל סביבתנו המיידית אלא עם מעגלים רחבים בהרבה. אפשר להפנות את הכוח הזה לחיזוק יסודותיה של החברה שלנו, אם רק נבחר לעשות זאת. האם נצליח להתרומם אל מעל לחשש מפראייריות, ונוכל לפעול לרסן את החופש והכוח שלנו באופן שישפר את המצב עבור כלל החברה וגם עבור עצמינו? יש לקוות שהתשובה תהיה חיובית.

הרבנית ד"ר תרצה קלמן, פוסטדוקטורנטית באב"ג, מנהלת אתר יועצות ההלכה של נשמת.