ראש מדרשת מגדל עז, הרבנית אסתי רוזנברג כיבתה את האור בבית המדרש בערב ראש השנה, אז נשלחו עשרות התלמידות אל בתיהן. בראיון לסרוגים מהסוכה בביתה היא מבהירה: "לא נחזור עד שלא נקבל אור ירוק", מבקרת את המגזר החרדי: "חילול השם גדול", וקוראת: "צריך לדחוף לחזרה אבל לא ללחוץ".

כדי לצפות בסרטון זה, אנא הפעל JavaScript , ושקול לשדרג לדפדפן שתומך ב HTML5 video .

(צילום ועריכה: ניסים פרץ)

הימים האלו, בתקופה אחרת המדרשה הייתה מלאה ותוססת.

"יום כיפור היה יותר מאתגר, סגרנו בערב, ערב ראש השנה, אבל ביום כיפור סליחות אצלנו זה התרחשות מאד משמעותיות, מאות נשים כל ערב. יום כיפור היה גם מאתגרף גם עצוב וגם נכון, מדוייק- הרגשנו שאנחנו פועלים נכון".

"יש אצלנו 30 בנות מחו"ל שעברו שבועיים בידוד ולא יצאו ממגדל עז יום אחד, למעט טיול באוויר הפתוח עם מסיכות בעין גדי, אבל חוץ מזה הן סוגרות שם חודשיים רצוף. הזדמנות לחזק את כל בני ובנות חו"ל שבאו ללמוד בארץ ולא יוצאים.

"הרגשות הם אמביוולנטיים, מצד אחד שמתרחש משהו בעולם שהקב"ה מדבר איתנו בקריאה מאד חזקה, סוג של מלכות שמים לא מובנת לנו כל כך והיענות ל'נשמרתם מאד לנפשותיכם', לפיקוח נפש".

המסר לבנות שיוצאות הביתה ולא יודעות מתי הן יחזרו?

"שילוב של ניסיון להתאמץ מאד מאד על מה שאנחנו עושים, גם לבגרות בסרטונים ששלחנו. יש הרבה מאד שיעורים שמתקיימים לאורך כל הזמן בזום וביוטיוב. וגם בודאי מסר של חוקי המדינה – אנחנו מקבלים הוראות ממשרד הבריאות והמל"ל ואנחנו מקיימים אותם ומאד מאד נזהרים. גם לאורך כל הדרך שהיינו במודל הקפסולות, הייתה הקפדה מאד משמעותית על הוראות והחוקים, על משמעת עצמית לצד הרבה מאד דיבור בשאלות רוחניות, שותפות עם כלל ישראל, מה הקב"ה מבקש, איך אני פועלת, איך אני יוזמת. וגם צער, זה לא נעים לראות בית מדרש סגור בליל יום כיפור".

לא יכול להיות שהעורף יחגוג בזמן שהחזית נלחמת

חובת עטיית המסיכות: "אומרים בפסח, על בן הרשע שהוא את עצמו מן הכלל כפא בעיקר, זו ערבות הדתית הכי בסיסית, הרב קוק מסביר שהוא כפר בעיקר בעצם זה שהוא הוציא את עצמו מן הכלל", זו ערבות הדדית הכי בסיסית. הבנות אמנם צעירות, אבל גם צעירות חולות וגם הן נדבקות ולכולן יש סבא וסבתא והורים בקבוצות סיכון – זו משימה לאומית, דתית וחברתית של לא תעמוד על דם רעך".

"המצב במדינת ישראל לא משהו, אנחנו רוצים לתקן אותו לשפר אותו ומוכנים לשלם על זה מחיר. המצב הזה שבו כל אחד אומר 'לי זה לא נוח אבל אני צריכה ללמוד תורה, אני צריכה להפגין' אבל אנחנו במלחמה, יש את הרופאים והחולים והנפטרים, והמשפחות שלהם והעצב הגדול והרצון להשתתף, ויש את העורף כמו בכל מלחמה – לא יכול להיות שהעורף יחגוג בזמן שהחזית נלחמת".

מתי את רואה בעצם את החזרה של עולם התורה והמדרשה?

"וואוו, לא יודעת. מישהי שלחה לי הודעה 'אתה יכולה להגיד לי מתי חוזרים? אני רוצה לארגן את השנה שלי' – אז לא, אני לא יכולה להגיד מתי חוזרים. תראי, עבדנו קשה, יש לנו מלא קפסולות ובית מדרש מחולק אנחנו מוכנות להסתגר משם, אבל לא נחזור עד שלא נקבל אור ירוק ממשרד הבריאות והמל"ל. כרגע צריך לדחוף אבל לא ללחוץ. להיות שותפים במאבק, אם אני מצפה שכולם יהיו שותפים, קבוצות הסיכון והרופאים והחולים אז כנראה שגם עולם התורה צריך. אני אומרת את זה ואני הכי הכי רוצה לחזור בעולם, לא יודעת אם אני אצליח לעמוד בזה עד הסוף".

חילול השם גדול בעולם החרדי

בשלב הזה, רוזנברג מתבטאת בחריפות נגד התנהלות המגזר החרדי: "מה שקורה היום בעולם החרדי זה חילול השם הגדול. חברה כתבה לי 'פתאום חשבתי איך תלמידי בי עקיבא מתו במגיפה? כנראה הייתה מגיפה והם עדיין המשיכו ללמוד תורה כאילו אין', אז מצד אחד אני אומרת חילול השם, חילול השם. זה באמת חילול השם. התנהלות של חלקים העולם החרדי היום שלא נשמעים להוראות זה החילול השם, מצד שני אני מקווה לעמוד בניסיון לא להחזיר אותם מוקדם יותר ושתימצא הדרך שנוכל להמשיך בחיים יחסית נורמליים".

מה יקרה אחרי הסוכות? מתארת לעצמי שלא נחזור בשבוע-שבועיים הראשונים, אבל אני מאד מתפללת שאחר כך הבנות יהיו מוכנות ואני יודעת שהבנות מוכנות להתאמץ על זה, לשלם על זה מחיר, ונצליח להחזיק מתווה שיהיה לו מצד אחד פיקוח נפש ומצד שני יהיה פתוח ולא חסר אחריות".