משולחנו של בית המשפט העליון יצא לאחרונה (21.9.2020) פסק דין אשר עסק בשאלת מרחב חופש הביטוי של רב הנושא משרת רב עיר.

עניינה של העתירה בהתבטאויות של הרב שמואל אליהו, המכהן כרב העיר צפת. התבטאויות שעמדו במוקד העתירה לבג"ץ עסקו בנושאים שונים ומגוונים ממרקם החיים הישראלי העומדים והמונחים על סדר היום הציבורי. כנגד התבטאויות אלו נסובה העתירה שהונחה לפתחו של בג"ץ, הטענה שהתבטאויות של הרב אליהו מבזות את השירות הציבורי ופוגעות בתדמיתו, והם חורגות מגבולות חופש הביטוי.

בפסק הדין קבע בג"ץ שאכן מדובר בהתבטאויות אסורות שחרגו אל מעבר לצורת הביטוי המותרת וזו מצדיקה את העמדתו של הרב אליהו לדין משמעתי. סוגיה זו אכן מעוררת תהיה האמנם, נכון ויש להטיל מגבלות על רב שנושא בתפקיד ציבורי? האמנם ניתן להפריד ולקבוע גדרות וסייגים לרב, באמת כל רב מעתה ואילך צריך לעסוק בשאלה האם השומעים הם בבחינת 'קהל שבוי', האם דבריו עוסקים בליבת ההלכה הוא שמא הוא מתרחק מליבת ההלכה?

שאלות אלו הן מורכבות. יחד עם זאת תפקידו של רב הוא ללמוד וללמד תורה. משמעותה של המילה 'רבנות' בשפה העברית מקפלת שני מובנים. משמעות ראשונה עניינה סמכות הלכתית, והמשמעות השנייה ענינה הנהגה הלכתית. הרב הוא איש ההלכה והנציג המובהק להכריע בשאלות הלכתיות שמונחות לפתחו. התפיסה ה'כולית' של ההלכה מניחה שאין בעולם מקום שההלכה מדירה עצמה ממנה, ואין לך נקודה שלהלכה אין דריסת רגל בה. בשלב זה ולעת הזאת אבקש להימנע מהשאלה מה מידת היקפו האמיתי של עולם ההלכה. והאם רב צריך לפסוק הלכה בשאלה איזה צבע לצבוע את הבית, או האם לרכוש נעלי נייקי או אדידס, למרות שגם שאלות כאלו יכולות להגיע לרב.

כשם שהכל שפיט במשנתו של ברק, כך הכל הלכתי בעולם התורני. וכמאמר חז"ל במסכת אבות: הפוך בה [=בתורה] והפוך בה [=בתורה] דכולא בה [=שהכל בה]. והרב הוא הפוסק בכל תחומי החיים, הפרטיים והציבוריים.

הרבנות הראשית לישראל, בהיותו המוסד הרבני העליון של מדינת ישראל. הרבנות היא הכתובת המרכזית לבירור ושאלות הלכתיות בחיי המדינה והפרט. כל מגמתה ותכליתה לכוון את המדינה והפרט בדרך ההלכה. בניסיון לגבש את דרכי הרבנות באופן ראוי, ניסחה הרבנות הראשית 'דרכי הנהגה והליכות לרבני ישראל'. המסמך מניח תשתית ודרכי עבודה של רבנים באופן שיש בו כדי להגדיר את עבודת הרבנות. לכך יש להוסיף את מסקנתה לש השופטת הדסה בן עתו: "אין שום רעיון, שבתי מחוקקים ובתי משפט מעלים אותו בדורנו, שלא הועלה על ידי הפוסקים בדורות הקודמים"

בהתאם לדרך שהתוותה הרבנות הראשית לרבנים הוגדר תפקידו של הרב באופן הבא "המתווך בין מסורת התורה ובין הקהילה. הוא חלק מקהילתו, נמצא ביחד עמה באירועים המרכזיים, בחגים ובמועדים, ובזמנים אחרים בהם תפקיד הרב נצרך ובא לידי ביטוי, הוא מלמד תורה בקהילתו, מורה הלכה למבקשים, ודן דין תורה לפונים אליו".

איש ההלכה מחויב לאמת ההלכתית, הוא נושא על גבו את המסורת היהודית, תפקידו לשאת את הלפיד ההלכתי ולהאיר באמצעותו את הדרך. איש ההלכה אינו עוד עובד ציבור, הוא אינו אך משרה הוא מעבר לכך, תפיסתו הדתית, משנתו ההלכתית יבחנו במבחני הזמן, ארון הספרים היהודי מלא בעמדות תורניות שלא הצליחו להכות שורשים בעולם המעשה התורני. אך אין לאסור על רב מלממש את הייעוד אליו הוא הושם בתפקידו – וזו חתירה לאמת תורנית ולהכרעה בהתאם להבנתו.

את תפקידו של רב ניתן להקביל לתפקידו של שופט. על שופט קובע חוק יסודות השפיטה "בענייני שפיטה אין מרות על מי שבידו סמכות שפיטה, זולת מרותו של הדין". האם יעלה על הדעת ששופט יסטה מהוראות החוק. כשם שהשופט מחויב למרות החוק, כך הרב נתון למרות הסמכות ההלכתית ומחויב לאמת ההלכתית. כשם ששופט היושב בדין אינו יכול לפטור את עצמו מהכרעה שיפוטית בעניין שמונח בפניו מהטעם שהסוגייה רגישה, ופסיקתו אינה צריכה להיות תלויה בהכשר ציבורי איך הדברים יתפרשו, כך גם רב אינו יכול בהכרעתו לסטות מהעיקרון הכרעה על פי אמיתה של תורה כאשר לפתחו רובצת העקרון "לא תגורו מפני איש".

את דבריו של רב שנבחר לתפקיד רבנות במדינת ישראל יש להשוות למעמדו של שופט, וכשם ששופט אינו צריך להירתע ולחשוש שמא פסק דינו לא ישביע את רצונה של קבוצה מסויימת בחברה, כך גם רב אינו צריך לחשוש מלבטא את עמדתו התורנית, גם אם דבריו אינם מוגשים או עטופים בצורה של מאמר הלכתי תורני מובהק. דבריו של רב מושתתים על תפיסתו ועמדותיו מבוססים על נאמנות הלכתית, אחריות, אומץ והניסיון לכוון אל האמת. כאשר בדבריו הוא משכלל ומרחף העקרון שנקבע במשנה "חכמים היזהרו בדבריכם".

==

אלישי בן יצחק הוא עורך דין ומגשר, מרצה במרכז האקדמי 'שערי מדע ומשפט' ובעלים של משרד עורכי דין.