יחד עם כל בית ישראל שמעתי את דבריו הקשים של הרב עובדיה יוסף אשר דיבר על הרב דוד סתיו.

לצערנו, הציבור הדתי-לאומי התרגל לאחרונה לקבל מהגר"ע קיתונות של רותחין ובוז, הן ביחס לציבור כולו, והן ביחס לראשיו ומנהיגיו, וכעת גם ביחס לרבניו, אך כל פעם מחדש הדברים קשים ומכאיבים.

כאן הדברים כואבים אף שבעתיים, מאחר והגר"ע סיפר שאת הדברים הקשים על הרב סתיו הוא שמע מ"חבריו למפד"ל", ואוי לאוזניים שכך שומעות, ואוי לנו שהגענו למחלוקת עמוקה כל כך.

אמנם, אחרי המחאה על סגנון הדברים, יש לתת את הדעת לנקודה חשובה ועקרונית – בהסתמך על דברי הגר"ע יוסף מסתבר שהרב דוד סתיו מעולם לא נפגש עמו, לא ערך היכרות איתו, ומן הסתם אף לא התייעץ איתו בענייני הלכה ובצורכי ציבור!

והעומד מן הצד תמה: כיצד ייתכן שאדם המשמש ברבנות שנים רבות, ועומד בראש רבנות ישוב גדול, ועומד בראש ארגון רבנים גדול העוסק בשאלות ציבוריות רבות ומגוונות – היאך אדם זה לא נפגש מעולם עם גדול הדור הספרדי? וגם אם לא נפגש עמו בפועל, כיצד יתכן שהגר"ע לא שמע עליו מעולם עד ששמו עלה כמועמד לרבנות הראשית?

וממילא נשאלת השאלה: היאך אפשר להיות רב ראשי בארץ ישראל בלי להיות מוכר במקום תורה מרכזי כמו חצרו של הרב עובדיה יוסף? גם אם יש מחלוקת על הדרך הנכונה, לא יתכן שלא תהיה כלל היכרות!

בצד הדברים הקשים שהטיח הרב סתיו, דבר זה הוא לפלא בעיניי.