תוצאות הבחירות מלמדות שהשותף הבכיר ביותר בממשלה יהיה יאיר לפיד. דווקא החילוני במוצהר, יהיה זה שיקבע את סדר יומה של הממשלה, כשנתניהו מתעלם בכוונה מהציונות הדתית ומנפתלי בנט.

נתניהו יזדקק גם לשותף דתי כלשהו, ככל הנראה ש"ס. אבל ברור שכוחה של ש"ס יהיה מוגבל מאד. הממשלה הזאת תהיה דומה למדי לממשלתו של רבין שהקים ממשלה עם מרצ וש"ס, כאשר מרצ איישה את התפקידים הבכירים. ש"ס פרשה בסופו של דבר, אך הממשלה הוסיפה להתקיים, כי מפלגות משמאל נתנו לה רשת ביטחון בדרך להסכמי אוסלו.

הפעם לא רק ארץ ישראל בסכנה, אלא גם התורה. יאיר לפיד הציב תנאי ראשון לכניסתו בחידוש המו"מ עם הפלסטינים, אך לא מן הנמנע כי הוא ינסה לקדם בקדנציה הקרובה שורה של שינויים בסטטוס קוו הדתי בהן נישואין אזרחיים, פריצת עולם הנישואין, פגיעה בישיבות, שינוי אופייה של השבת, קביעת זהותו של הרב הראשי הבא ועוד ועוד.

בהרכב הנוכחי של הכנסת, למרות ששליש מהמליאה תהיה דתית, כוחה של ש"ס במניעת הדבר הוא קטן מאד. כמו שהיה בימי רבין, יהיה גם כעת. אם לפיד ינהיג מדיניות אנטי-דתית וש"ס תפרוש, מפלגות השמאל לא תצבענה אי אמון בממשלה. כוחו של לפיד יהיה גדול , כוחה של ש"ס או של הציונות הדתית יהיה קטן מאד.

להקים גוש דתי

הפתרון היחיד שניתן לגבש כרגע הוא הקמת גוש אחדותי של המפלגות הדתיות. בשלב הזה הן חייבות ללהתגבר על המחלוקות ביניהן ולהתאחד לגוש חוסם, לשם שמים.

איחוד של הבית היהודי, ש"ס ויהדות התורה, ייצור מצב שבו נתניהו יוכל להקים ממשלה עם הגוש הדתי ובלי 'יש עתיד', אבל הוא לא יוכל להקים ממשלה עם 'יש עתיד' בלי הגוש הדתי. יש להניח שגם אז הוא יכניס את יאיר לפיד לממשלתו, אבל יחסי הכוחות יהיו אחרים לגמרי. כוחו של הגוש הדתי שימנה שלושים ח"כים הוא גדול יותר מאשר סכום חלקיו.

תהיה לכך גם אמירה ערכית: יש כאן גוש שמה שמאחד אותו הוא ההכרה בכך שהמדינה צריכה להתנהל בדרך ה', להיות יהודית ודמוקרטית, אבל קודם כל יהודית.