יש ל'י ידיד שעובד כקמפיינר לאחת המפלגות. בשיחה שהייתה לי איתו על רקע זה שהבנתי שהיחידים שמרוצים מהסבב השני של הבחירות הם משרדי הפרסום שגם דואגים לתדלק את האווירה הטעונה במילא הוא אמר כבדרך אגב "אנחנו בעד כמה שיותר שנאת חינם והשמצות הדדיות".

ואז גם חילחלה בי ההבנה שהרבה מ'קרבות' השנאה והטלת הרפש ההדדי שאנו עדים להם בתקופה זו ובכלל הם לא יותר מאשר הצגה או מניפולציה כדי לעורר בנו רגש או לעלות את הרייטינג. אבל עכשיו לקראת תשעה באב יותר מתאים לכתוב על המושג הנגדי שטבע הרב קוק: 'אהבת חינם'. כלומר איך ניתן לאהוב או לפחות לפתח אמפטיה כלפי אנשים שרחוקים ממך בדעתם במנהגם או תרבותם.

אהבת חינם לדעתי מתחילה דווקא באנשים הקרובים אלייך כמו השכנים שלך או בני משפחתך אבל כשאנחנו מדברים על המושגים הללו אנחנו מתכוונים בדרך כלל למגזרים השונים או השבטים השונים שמרכיבים את החברה הישראלית בדגש על החברה היהודית.

במקום לדבר גבוהה גבוהה אולי מוטב כי אדבר על הניסיון שלי בעניין: גדלתי בשכונת קשת יום בחיפה ובתקופת הצבא חייתי בקיבוץ רגבה כחייל בודד דבר שאיפשר לי להכיר מקרוב את האוכלוסייה המיוחדת הזאת על גווניה השונים.

לאחר הצבא חייתי בלב תל אביב עם שותפים ובין צפייה בסרטים בסינימטק לקנייה בפיצוציות הכרתי את החיים בכרך הגדול. לאחר מכן מהלך חיי הוביל אותי לכך שכאדם חילוני סקרן גרתי כמעט שנה בשכונה חרדית בברוקלין במסגרת סוג של טיול לאחר הצבא שם הרחק מהקלחת הרותחת של החיים בישראל היה לי פחות אנטיגוניזם כלפי המגזר החרדי מה שאיפשר לי לחיות בשכונת 'קראון הייטס' המעוז של חסידי חב"ד.

אומנם לא הסכמתי איתם על הכל, בטח שלא חזרתי בתשובה אבל חומות החשדנות התפוררו להם מה שאיפשר לי לגלות קהילה מדהימה וחווית חיים שמלווה אותי עד היום. כמה שנים לאחר מכן כשכבר חזרתי לארץ התגלגלתי מכורח הנסיבות כאשר התחלתי ללמוד באוני' אריאל לחיות בקראוון בהתנחלות מעלה שומרון התנחלות שטובלת בירוק ומורכבת מחילונים, דתיים וחרדים. הייתי שם על תקן 'החילוני השמאלני' חסר פרוטה בכיסו שמנסה לחיות בכבוד ועל הדרך מנסה באמת ובתמים להתחבר לאוכלוסייה המתנחלית שעד אז לא ממש הכרתי לעומק.

ואכן החיים המשותפים איפשרו לי להכיר אוכלוסייה עם השקפת עולם שונה משלי. הבנתי פתאום שמה שמניע אותה זה לא שנאה או גזענות אלא מצע רעיוני שלם שאני לא שותף לא אבל אני יכול להעריך ולכבד. גרתי שם בתקופת ההתנתקות ונסעתי לבקר בחלמיש ובגוש קטיף רגע לפני שהכל קרס וכאבתי את כאבם והצטערתי על מפעל חיים של אלפי אנשים שנעלם כלא היה.

ממעלה שומרון נדדתי לחוף הים של מכמורת שם חייתי בכפר של סטודנטים וגולשי גלים באווירת שאנטי ומסיבות אל תוך הלילה. ואם זה לא הספיק אז אפילו גרתי למעלה משנתיים כמדריך בכפר לאוכלוסיות בעלי צרכים מיוחדים בנתניה גם ההתנסות הזאת הייתה לי מיוחדת בה למדתי להכיר עוד צדדים בחברה הישראלית שלא תמיד אנחנו מכירים.

כל ההתנסויות הללו למדו אותי שלא די רק באמירות ומפגשים תכופים בנוסח 'צו פיוס' מי שרוצה להכיר את החברה הישראלית גם צריך להעז ולצאת מגדרו ומאזור הנוחות שלו ולא להסתגר בד' אמותיו. אני לא מצפה שאנשים יעברו את מה שאני עברתי אבל כן לקחת בחשבון שלא רק באנו להשפיע אם בכלל, אלא גם להיות מושפעים והכי חושב להגיע מלאי אמפטיה ואהבת חינם

איתן אלחדז- ברק, כתב צלם וחוקר טקסים ומנהגים ובחברה הישראלית