איך להתמודד עם פגיעות מיניות בילדים? | חלק ב'

לאחר שבשבוע שעבר דיברנו על השיח והקשר המקדים בין הורים וילדים, שנותן קרקע יציבה לקשר יציב ועמוק על ילדנו (אותה קרקע שתעזור לנו במקרה שח"ו ילדנו נפגעים) השבוע נתמקד בכללים פרקטיים, הנחיות, זיהוי ומה עושים במצב של פגיעה ח"ו.

כללים למוגנות:

1."הגוף שלי הוא רק שלי"– אני מלמד את ילדי שהגוף שלו הוא יפה ומקסים והכי חשוב: ברשותו בלבד. לאף אחד אחר אסור לגעת בי ללא רשותי. ושוב, גם אם האדם שמולי היא סבתא אהובה שכרגע לא מתחשק לי לחבק.

2. איברים פרטיים- כמו שהזכרנו בפעם הקודמת- אני מלמד את ילדיי ומשוחח איתם ספציפית גם על איבריי הפרטיים. אלו הם האיברים שאפילו כשאנו הולכים לשחות בבריכה או בים: הם מכוסים. לבנים: פין וישבן. לבנות: פות, ישבן ושדיים. אם אנו מאוד נבוכים לקרוא לאיברים הפרטיים בשמם ניתן למצוא כינוי שמתאים לכם. העיקר לפרט מה הם, היכן הם נמצאים וכמובן לתת תחושה טובה לגביהם. שהם טובים ונצרכים לנו.

אנו מדגישים כי לאף אחד אחר (לי כמובן מותר) אסור לגעת או להסתכל באיבריי הפרטיים. ולי אסור להסתכל/ לגעת באיברים הפרטיים של מישהו אחר.

3. למדו את הילד את שלושת הלמדים:
–להגיד לא!– אם מישהו תוקף אותי, רודף אחריי, נוגע בי, מציע לי ללכת איתו – אני צועק בקול גדול: לא!
-להתרחק!/ לרוץ! – אני מתרחק ובורח!
-לספר! – אני מספר למבוגר שאני סומך עליו. זה יכול להיות : אבא, אמא, דוד, דודה , סבתא, מורה וכו'. העיקר שזה אדם שאני סומך עליו בלב.
אנו מלמדים את הילדים את שלושת הלמדים ואף רצוי לעשות איתם סימולציות בבית (לא צריך באובר דרמטיות ולחץ כדי לא להגביר את מפלס החרדה) איך אני מגיב אם? א. אדם רוצה לגעת לי באיברים הפרטיים שלי. ב. חברה מציצה לי בשירותים. וכו' .

מדוע הילד לא מספר?

הרבה פעמים ילדים לא מספרים את אשר ארע להם מכמה וכמה סיבות: איום התוקף, אשמה, פחד מביקורת, לא יודעים איך לדבר על זה, אין למי לספר (טיב הקשר עם ההורים) , לשון הרע, אהבה לתוקף ( חשש מלפגום במרקם המשפחתי) או הפחד שלא יאמינו לי.

חשוב להדגיש בפני הילדים שהלמד הכי חשובה היא : "לספר" – כי לפעמים אני לא מצליח להגיד לא (רוב הפעמים הקורבנות משתתקים ולא מצליחים להגיב) ולפעמים אני לא מצליח לברוח ולהתרחק – אבל תמיד תמיד תמיד אני יכול: לספר! ולמי אני מספר? למבוגר אחראי שאני סומך עליו בלב.

אנו מזכירים לילדים שלא טוב לשמור סודות רעים בבטן ולכן אנו מספרים על מנת שתרד לנו המועקה והתחושה הלא נעימה מהלב. מלמדים כי לספר על אדם שעשה לי רע – זה לא לשון הרע אלא מצווה גדולה! גם אם הוא אדם שקרוב אליי.

-אני לעולם לא אשם אם פגעו בי- אם מישהו הטריד אותי / נגע לי באיברים הפרטיים וכד' אני לעולם לא אשם! גם אם אני בחרתי ללכת איתו. גם לקחתי ממנו ממתק. אנו אומרים לילדנו : אתם לעולם לא אשמים!

-אמא ואבא יודעים היכן אני או עם מי אני נמצא – למדו את הילד שעליו לבקש רשות מההורים בכל מקרה של יציאה מהבית, לחבר, לסבתא , לשכנים וכו'. חשוב להדגיש במיוחד בקהילות קטנות ובמושבים : לחזק את העניין . כשילד מגיע אלינו לבית אנו שואלים אותו : " אמא/ אבא יודעים שאתה כאן?" . או שהוריי ידעו עם מי אני נמצא (גם בבית ) .

פגיעות והטרדות מיניות

פגיעה או הטרדה מינית יכולה לקרות בכל עיר, קהילה, משפחה. לילדים ואף למבוגרים.
כשיש חשש לפגיעה:
אנו בתור הורים, לרוב שמים לב כשעובר על הילד שלנו משהו. ישנם הרבה מאוד סימנים לייתכנות של פגיעה מינית כגון: ירידה במשקל, הרטבה בלילה, עיכוב בדיבור- גמגום שלא היה, ציורים עם איברים פרטיים מודגשים, פחד להיות לבד או עם מישהו מסוים ועוד… בגדול- שינוי דרסטי בהתנהגות הילד.

-סרטון שמדגים כיצד כדאי להגיב במקרה של פגיעה:

אם וכאשר אנו חוששים לפגיעה מסוג זה:

1. אנו משוחחים עם ילדנו תוך רגישות , נחת אך עם זאת אסרטיביות והתעקשות. משתפים אותו כי אנו שמים לב שמשהו עובר עליו וכי הייתם שמחים שיוריד זאת מהלב. כמובן שיחה מסוג זה צריכה להיות במקום ובזמן המתאימים לסוג כזה של שיח. אנו ממשיכים כמו תמיד להעביר לילדנו שהוא אהוב ובטוח – ולא משנה מה יאמר לנו- נקבל זאת.

במקרה שהילד אכן נפגע:
אנו מחזקים אותו ואומרים לו שאנחנו שמחים שהוא סיפר, מאמינים לו (בלי אבל.. ) שהוא אהוב והוא לא אשם. מקפידים לשמור על דיסקרטיות ולא לשוחח על כך עם אחיו, סבתו וכו'. לשמור על פרטיותו עד כמה שניתן אך לא להבטיח סודיות. להקשיב לרצונו עד כמה שאפשר.

למי ניתן לפנות במקרה של פגיעה?

גורמים מקצועיים : יועצים/ת , פסיכולוגים/ות , /עוסי"ם/יות בבית ספר או במוסד החינוכי. מצורפים בסוף הכתבה קווי סיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית.

===========================================

הכותבת מוריה שמעון, היא אשת חינוך מחנכת למיניות בריאה מדריכת כלות וחיי אישות בוגרת מרכז יה"ל

לתגובות והערות mori444261@gmail.com

*המאמרים הנ"ל לא מחליפים ייעוץ, על מנת להרחיב את הידע ולקבל כלים מעשיים יש ללכת לסדנאות/ ייעוץ אצל מנחי מיניות בריאה*

קווי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית:

קו סיוע לנפגעות תקיפה מינית: 1202
קו סיוע לנפגעי תקיפה מינית: 1203
קו סיוע לנשים ונערות דתיות נפגעות תקיפה מינית: 02-6730002

קו סיוע לגברים ולנערים דתיים נפגעי תקיפה מינית: 02-5328000
קו סיוע לנפגעות אלימות ותקיפה מינית בחברה הערבית: 04-6566813

מרכזי הגנה לילדים- בית לין
מרכזים ייעודיים לתחום הפגיעה המינית בילדים ונוער. מקום ידידותי ונעים בו נמצאים כל אנשי המקצוע הרלוונטיים לבדיקת מקרי פגיעה בילדים ונוער. ניתן להתייעץ עם המרכזים גם טלפונית ובאופן אנונימי. המרכז גם ייתן מידע על מתן טיפול רגשי לילדים שנפגעו או שפגעו מינית:
באר שבע: 08-6442804,
אשקלון: 08-6389000,
ירושלים: 02-6448844, www.hagana.org.il
תל השומר: 03-5353590,
חיפה: 04-6042024
מרכז הגנה 'בית לין' נצרת (לאוכלוסייה הערבית): 04-6330556,
נתניה: 097609700,
צפת:046611930

עלם – העמותה למען נוער במצבי סיכון, קו ייעוץ ומרכז טיפול בילדים ונוער נפגעי פגיעה מינית ובילדים ונוער בעלי התנהגות מינית פוגעת. טל: 03-7686666 03-6477898