בליל יום העצמאות החזירה לינור אברג'יל את כיסוי הראש להיות "שביס".

לינור כמובן לא עשתה שום דבר רע. ההפך, היא הייתה יפה ומלאת עוצמה נשית ורוחנית. אבל כשראיתי אותה עולה כך להנחות את הטקס הכי חשוב בפנתיאון הישראלי שלנו, עם כיסוי ראש ענק ומעוצב, יושב על בובו אדיר מימדים (זר לא יבין זאת), ידעתי שהשביס שוב הולך לצאת מהבוידעם, היישר אל השיח הציבורי.

מה זה שביס? זאת כמובן מילת קוד המשמשת אנשים ונשים שלא מכסים את ראשיהם, לכיסוי הראש שלנו. ולמה בחרו במילה הדהויה הזאת ברוב אמצעי התקשורת, זה די ברור. מילה שמשדרת משהו ארכאי, מסכן, שחוק קצת, לא אופנתי – מילה נהדרת לתאר בה את האישה הדתייה המדוכאת מכל כל, אשר חייה אינם חיים, כפי שמעידים הסחבות הרבות שהיא עוטה לראשה ולגופה.

אמנם  אני מודה ומתוודה – טעיתי. חשבתי שהסיבה שלינור תחטוף, היא הסיבה הרגילה שנשים דתיות נשואות חוטפות בגללה. מה לכן סביב מדורת השבט? חיזרו למקומות הטבעיים לכן: למטבח, לחדר המורים ולגינות ציבוריות. אין לכן חלק ונחלה בקונצנזוס הישראלי. חשבתי שידברו על הדתה ועל כך שישראל מתחרדת. אבל, כפי שאמרתי, זו הייתה טעות.

הכיסוי הוא לא דיכוי- הוא עוצמה

הסיפור האמיתי הוא הרבה יותר מעניין, והשופט גס הרוח שכתב ללינור בצורה בוטה עזר לי להבין זאת. לינור הביאה לציבוריות הישראלית אמירה חדשה, כזו שאנחנו כבר מכירות המון זמן אבל היא עדיין לא קיבלה את הבמה הראויה לה. היא אמרה לכולנו: הכיסוי הוא לא דיכוי, הכיסוי הוא עוצמה. כיסוי הראש המפואר, המעוצב והבולט של לינור, הוא הרבה יותר מקיום החיוב ההלכתי של אשה נשואה לכסות את ראשה, הוא אמירה של עצמה נשית חדשה, שאומרת שהאומץ האמיתי הוא לא לחשוף, אלא להיחשף. להיחשף כאשה חזקה, חזקה כפי שהיא מבינה מה זה להיות חזקה, ולא מתוך מחויבות לנורמות שהחברה מנסה להכתיב לה.

אותו שופט העביר מסר מאוד ברור. אנחנו, האליטה הישראלית, אוהבים את הנשים שלנו חזקות, עצמאיות, ויפות בדיוק במידות שאנחנו תפרנו להן. מה פתאום באה אחת שקיבלה מאיתנו בדיוק את המנדט לכך וקוראת על זה תיגר? אפשרנו לך להיות יפה וחזקה בדרך שלנו, ואת פתאום באה ועושה מה שאת רוצה? לא יקום ולא יהיה.

והרי החדשות, כבוד השופט: יהיה גם יהיה. לינור רק ירתה את יריית הפתיחה, ואחריה, בעזרת השם, יגיע מטח שלם. כי שום דבר לא יעצור את התהליך שעובר על החברה הישראלית: תהליך של שיבה אל המסורת, אבל בצורה עוצמתית ובטוחה יותר. תהליך שבו אנחנו לוקחות את כל הישראליות הטובה שלמדנו, ויוצקות אותה אל תוך העולם היהודי שספגנו בבית אמא ובבית סבתא. תהליך שסופו לאפשר מודל אחר של הצלחה נשית, כזה שיודע מאין הוא מגיע ולאן הוא הולך.

תודה, לינור

ומילה אחת אחרונה, בכל זאת, על לינור אברג'יל עצמה. אני רוצה להגיד לך תודה, לינור. תודה על האומץ שהיה לך לחשוף את הסיפור הקשה של האונס שעברת בצעירותך, ולהוות השראה לנשים רבות אחרות, חזקות פחות ממך, שעברו משהו דומה. תודה שהסכמת עכשיו לעמוד שוב בחזית עבורנו, הנשים היהודיות הנאמנות למסורת, ולספוג את כל הרעל הזה מקרבות המאסף של האליטה הישנה של מדינת ישראל. וכמובן, תודה על כיסוי הראש המהמם שגנב את ההצגה של טקס יום העצמאות, רק תספרי לנו איפה בדיוק קנית אותו, ואז בכלל הכל יהיה מושלם.

=======

הרבנית דנה אלאלוף היא רבנית באגף נשות הרבנים ב'איגוד רבני קהילות'