כל הטעויות של הבית היהודי ב-48 השעות האחרונות

מפץ בימין. 48 שעות אחרי טריקת הדלת של בנט ושקד, חייבים להודות כי התגובה של הבית היהודי לפוטש שארגנו להם היא בין נאיביות לפתטיות.

הבריחה של שולי מועלם ברגע האחרון, כשהצטרפה למשאית הדוהרת של בנט ושקד, עלתה למפלגה יותר מ-4 מיליון שקל. בכל מקום נורמלי המפלגה עצמה או פעילים שלה היו מתחילים בקמפיין על הראש של מועלם, כולל 'תג מחיר' פוליטי ואישי. אבל הפעם נראה כי במפלגה נכנעו אפילו בלי קרב.

חוק איסור הזנות שהיה גולת הכותרת של מועלם בקדנציה האחרונה, יכול היה להיתקע, אם בבית היהודי היו מפעילים שרירים פוליטיים ודורשים מהקואליציה להסיר את ההצעה מסדר היום. לא מהלך מסובך מדי. יש מספיק גורמים בקואליציה שהיו שמחים לעקוץ קצת את בנט. אבל אף אחד אפילו לא חשב לנקום במועלם במקום שהכי כואב לה, החוק פשוט עבר לו, כשמועלם צוחקת כל הדרך אל הבנק.

הלאה, קמפיין רשת מינימלי המאשים את מועלם בבגידה, ודורש ממנה להחזיר את הכסף והמנדט (ששווה גם הוא כסף), מצריך איש קריאייטיב וגרפיקאי שעשה קורס פוטושופ. אפילו את זה לא מסוגלים במה שנשאר בבית היהודי לעשות. פשוט דממה. אילו היה מדובר בליכודניקים, המשפט הז'בוטינסקאי "שקט הוא רפש" היה מקבל משמעות חדשה. מספיק היה לראות את כמות הטינופת שיצאה ברשתות החברתיות על גדעון סער, אחרי שנתניהו חשד שהוא פועל להדיח אותו.

התגובה לבגידה: בין נאיביות לפתטיות

גם בנט ושקד נהנים כרגע מחופש פעולה מוגזם ומאדישות של פעילי הבית היהודי הנבגדים. כמה שעות לאחר ההודעה על שיריון אלי אוחנה יזמו פעילים מרכזיים בבית היהודי – חלקם מקורבים לבנט ושקד – מתקפת סמסים על השניים, עד שאלה ביטלו את ההחלטה. הפעם אין אפילו תגובה רפה. את הודעת הפרידה של מזכ"ל המפלגה ניר אורבך מנפתלי בנט, אפשר היה למסגר ולתלות כתעודת הוקרה. אפילו הודעת יח"צ פשוטה שהייתה מאשימה את בנט בבריחה מחובות המפלגה, לא הגיעה מהמפלגה אלא את העבודה המינימלית עשה כתב כלכליסט.

פעילים של הבית היהודי יודעים להפגין כשצריך, אין שום בעיה לארגן משמרת מחאה מול הבית של בנט, שקד ומועלם, בדרישה שיחזירו את המנדט ואיתו גם את הכסף. זה לא יקר, זה גם די פשוט, אבל זה דורש אירגון. נדמה כי בשלב הזה אין מי שיקבל את ההחלטות.

הדרישה ההגיונית של יוגב, כי השניים יתפטרו מהממשלה משום שאינם מייצגים את המפלגה איתה נחתם ההסכם הקואליציוני, נתקלה בהחלשה מבית – אלי בן דהן שאמר "איננו עוסקים בנקמות. יש לנו אחריות ממלכתית וחשוב שתהיה המשכיות לעבודת השרים במשרדים עד לבחירות.". מידת הרחמים כלפי מי שגנב חצי מכספי המפלגה ומדרדר את מפלגת הציונות הדתית לעבר השוליים המסוכנים של אחוז החסימה, היא בין נאיביות לפתטיות. אלי ישי אמר בבחירות הקודמות שהוא לא ינהל קמפיין מלוכלך מול דרעי, בשורה התחתונה הוא נשאר בחוץ, כשדרעי קיבל תיק בכיר בממשלה.

לחשוב שהמפלגה הזו צריכה לעבור עוד קמפיין בחירות מול כלב תקיפה מיומן בדמות קלוגהפט, ואם בנס ישרדו את מאה הימים ויעברו את אחוז החסימה, מצפה להם מו"מ קואליציוני מול השועל הפוליטי בנימין נתניהו. בפעם הקודמת שהבית היהודי הגיעה חלשה ופתטית, זה נגמר בשלושה מנדטים ותיק המדע, בואכה היעלמות פוליטית.

עוד לפני שבוחרים יו"ר לבית היהודי וסוגרים דילים מול האיחוד הלאומי וגורמים נוספים – בבית היהודי צריכים קודם כל לעבור מהגנה להתקפה. אם הסקרים שהראו אתמול שהמפלגה מתנדנדת על אחוז החסימה יימשכו, כבר יהיה קשר לעצור את הסחף.