לפני כחודש כתבתי בקצרה על אחת הדמויות המשמעותיות בתולדות הציונות הדתית, הרב אריה בינה. סיפרתי על בוגריו הרבים הפרושים בצמתים רבים בחברה הישראלית. העירו לי שלא הדגשתי את תרומת הרב בינה לעולם התורה.

צודקים. המשימה החשובה ביותר שנטל הרב בינה על כתפיו הייתה להמשיך את עולם הישיבות. הוא התייחס לישיבה שהקים, ישיבת 'נתיב מאיר', כישיבה לכל דבר ועניין על אף ששילב בה לימודי חול. הוא האמין שיש ללמוד לימודי חול ברצינות רבה, אך העיקר היה גידול תלמידי חכמים.

הרב עמיחי גורדין

הוא הצליח. לא ניתן לדמיין את עולם התורה הציוני דתי ללא תלמידיו של הרב בינה. כמות ראשי הישיבות הציוניות הגבוהות שיצאו מתחת ידיו היא בלתי נתפסת. אין אף מוסד תיכוני אחר שהעמיד אפילו רבע מרשימת ראשי הישיבות הגבוהות שהצמיח ר' אריה:

הרב בלומנצוויג (ירוחם), הרב בן פזי (עפולה) הרב ברנדס ('בית מורשה'), הרב גנץ (תל אביב), הרב גרנות והרב שרלו (רעננה), הרב דוד חי הכהן (בת ים), הרב ראם הכהן (עותניאל), הרב ויצמן (מעלות), הרב וייצן (כולל דיינות פסגות), הרב טל ('תורת החיים'), הרב ימר (שעלבים), הרב כרמל ('ארץ חמדה'), הרב לבנון (אלון מורה), הרב שלמה לוי (קרית גת), הרב מדן והרב ליכטנשטיין ('הר עציון'), הרב חיים סבתו (מעלה אדומים), הרב שבתי סבתו (מצפה יריחו), הרב קוסטינר (מצפה רמון), הרב רימון ('מכון לב'), הרב רפפורט (לשעבר אפרת, והכולל בבר אילן), הרב שג"ר ז"ל ('שיח'), הרב חיים שטיינר (נשיא 'עטרת נחמיה') הרבנים שטרנברג ('הר המור'). (רשימה חלקית)

ולא הזכרנו את הרב דב ליאור (קרית ארבע) הרב צפניה דרורי (קרית שמונה) והרב יעקב אריאל (רמת גן, ימית) שהרב בינה היה הר"מ שלהם בישיבת כפר הרא"ה.

מישיבת 'הר המור' ועד ישיבת 'הר עציון', מישיבת 'הרעיון היהודי' (הרב קרוייזר) ועד ארגוני 'צהר' (הרב סתיו) ו'בית הלל' (הרב נהוראי). כולם היו בניו.

אם קיים עולם תורה ציוני-דתי, אחת התודות הגדולות ביותר לכך חייבת להיות מופנית לרב אריה בינה. בצניעות, בשקט ובנחישות העמיד ר' אריה עולם שלם של תורה.

=======

המאמר יתפרסם בשבת הקרובה בעלון 'שבת בשבתו'