הרב יוני רוזנצוויג– מי שעמד בראשות ישיבת ההסדר 'שבות ישראל', מתייחס למכתב הרבנים הליברלים בעד הלהט"בים, אומר שהוא חולק על הדרך בה הוא נוצר, מסביר מדוע הוא בעצמו לא חתם עליו ומדוע שמם של רבנים רבים נפקד מהמכתב.

בפוסט ארוך שפרסם בעמוד הפייסבוק שלו, כתב הרב רוזנצוויג, בין היתר: "אקדים ואומר שאני בכלל לא אוהב מכתבי רבנים, וכמעט ולא תמצאו אותי שם. אני אוהב להתבטא בדרך שלי, ומשהו מזה נעלם במכתב קולקטיבי. לא אומר שאני אף פעם לא עושה זאת, אבל במיוחד בנושא כה רגיש כמו הנושא שלנו לא תמצאו אותי שם. ולהבהיר: אני לא מתחבא מאחורי המורכבות – אני עצמי כתבתי פוסט בנושא מכתב הרבנים החרד"ליים עוד לפני מכתב הרבנים הליברליים – אבל אני פשוט לא אוהב להתייחס לנושא הזה בקבוצה"

הרב רוזנצוויג התייחס לדרך בה נוצר המכתב וכתב: "עוד אקדים ואומר שיש דברים שאני מנוע מלומר אותם, מטעמי סודיות, ולכן רק ארמוז. אני נמצא בקבוצות רבניות שונות, וראיתי את המכתב הזה מתהווה. אני חלוק מאוד לא רק על התוכן שלו, אלא גם על דרך היווצרותו, וזו חלק מהסיבה שלא הייתי חותם על מכתב כזה, גם אם הסיבה הקודמת לא הייתה קיימת. וגם פה, הבהרה: מי שחתם עשה זאת לשם שמים. אני לא רוצה שישתמע אחרת. ברוך ה', יש לחותמים רק כוונות טהורות וטובות. ואף על פי כן, כוונות טובות לא תמיד מספיקות".


לעניין המכתבים עצמם כתב הרב רוזנצוויג: "שני המכתבים – החרד"לי והליברלי – לוקים בחסר. הם מציגים אך ורק צד אחד של המשוואה, וכתוצאה מכך יוצרים בדיוק את ההיפך ממה שהם רוצים. זה הרי ממש פשוט. אם הקהילה הלהט"בית עושה מעשה שנתפס בידי האגף החרד"לי כקיצוני וכדוחק את רגליהם, ממילא הם יגיבו במכתב חריף, לא? ואם החרד"לים יכתבו מכתב חריף, ממילא זה יגרור מכתב ליברלי מוקצן, לא? כל צד כאילו רוצה להשתיק את הקול הנגדי, אבל בעצם הוא מדגיש אותו, גורם לו להישמע יותר ויותר, מקצין אותו, ומחריף אותו".

"במילים אחרות: הטענה ששמעתי בזכות המכתב הזה (לפחות אחת) הייתה שהקולות החרד"ליים החריפים דוחפים נערים להט"ביים לחשוב על עצמם כחסרי ערך, ולדחוף אותם להתאבדות, וכנגד זה צריך להוציא מכתב חריף לא פחות לצד השני. וכנגד זה אני אומר: אם אתם חוששים לכך, אל תוציאו את המכתב הליברלי, כי הוא רק יגרום לקול השולל להישמע יותר בחריפות, ולדחוף יותר אנשים לשם".

"ואז יאמר מאן דהוא: לא, הקול החרד"לי לא יהיה רלוונטי לאותם צעירים! ואני סבור שממה נפשך: אם אותם צעירים מקשיבים לרבנים החרד"ליים דווקא, אז המכתב הנוכחי לא ישנה את המצב הזה… או שהחרד"ל רלוונטי לשיח הציבורי, או שהוא לא, אבל מכתב של רבנים ליברליים ודאי לא ישנה את התמונה הזו. הוא רק יעודד את המתקפה, לא ישנה את כיוונה. ואני לא מוכן להצטרף למכתב שכל כולו תורם לליבוי המחלוקת והוצאת הודעות עוד יותר בעייתיות".

"אז מה אתה מציע?", כמובן ישאלו אותי. ההצעה פשוטה – ובאותה מידה אני מודה שאין לה כמעט סיכוי במצב הנוכחי. צריך להנמיך את הלהבות, משני הצדדים. אם הלהט"בים רוצים שהרבנים יפסיקו במלחמת החרמה שלהם, הם צריכים למדוד את צעדיהם, ולהתנהל בחכמה ובמתינות. עכשיו יצעקו עלי שזו אוכלוסיה מוחלשת וכו' וכו' ואיך אפשר לומר להם דבר כזה, והאם הייתי אומר כך על קבוצה כזו או אחרת ועוד ועוד, אבל גם אם זה לא מה שצודק, זה מה שחכם. וגם הרבנים החרד"לים צריכים להנמיך את גובה הלהבות שהם יוצרים, ולהתחיל להבין שהמציאות הלהט"בית לא תרד מסדר היום, ובמקום להיאבק בה מאבק חסר-פשרות צריך לבדוק איפה אפשר להתפשר".

"אבל ברור לי שזה לא יקרה, ועל כן אני נבוך לגבי פתרון מעשי. מכל מקום, אין סיכוי שאני מצטרף למכתבים כאלו (משני הצדדים) שמראים רק צד אחד של המחלוקת, מתעלמים לחלוטין מהאחריות של הצד השני למה שקורה, וכאילו מפיצים אור על סביבתם. יש לי הרגשה שציבור גדול חשב "או, סוף סוף!", הן כשיצא המכתב החרד"לי, והן כשיצא המכתב הליברלי, ואם שני הציבורים הללו חווים את אותה חוויה, כנראה שהם חווים אותה בתוך בועה שמקדמת מעט מאוד, לצערי הרב".