'עמדותיו של הרב מלמד על כשרות צהר אינן נכונות'
הרב ברוך אפרתי מגיב למאמר התמיכה של הרב אליעזר מלמד בארגון הכשרות האלטרנטיבית של 'צהר': "במו ידינו אנו מכשירים כניסה של גופים לא אורתודוכסים למדינה"
לפני מספר חודשים התארחתי בשבת ביישוב הר ברכה, וראיתי את המפעל הגדול והטוב של הרב אליעזר מלמד שליט"א. יישוב שלם המושתת על ברכי ההלכה, בית כנסת למופת, שיעורי תורה לנשים ולגברים סביב השעון, השקעה בנוער, מערכת כלכלית ישובית על פי ערכי התורה. ובמשפט אחד- יצירת יישוב בארץ ישראל במסירות נפש, סביב רב שהוא איש אשכולות. אשרינו שכך נראה יישוב בארצנו, וכך נראה פוסק ורב יישוב בנחלת יוסף הצדיק. וזאת עוד מבלי להזכיר את ספרי ההלכה המשמעותיים שלו.
על כן, המחלוקת שאביע בשורות הבאות אינן באות לחלוק על בעל הדעה שכנגד, אותו אני מעריך מאוד, אלא רק על תוכן דבריו. בשמי ובשם רבנים לא מעטים.
הרב מלמד שליט"א כתב מאמר מנומק ובו הוא מסביר את תמיכתו בכשרות הפרטית של ארגון צהר, שלא במסגרת הרבנות הראשית לישראל. ברצוני להתייחס לעמדותיו, ולהסביר לקוראים מפני מה עמדות אלו אינן נכונות לענ"ד, ומפני מה יצאו כנגד הכשרות הפרטית של צהר כמעט כל זקני חכמינו החיים עימנו.
מחריבים את מפעלו הגדול של הרב קוק
לעניות דעתי, אי אפשר לקבל את העובדה שכל קבוצה תכונן לעצמה מערך דתי עצמאי סקטוריאלי (כשרות, גיור, נישואין). שהרי אם זהו הכיוון, מדינת ישראל איננה כסא ד' אלא מנגנון טכני חילוני. היא נהפכת מ 'מדינה יהודית' ל 'מדינת היהודים'. היא תהיה אוסף אזרחיים פרטיים, שהחליטו לחיות יחד, וכל קבוצה עושה לעצמה דין ומגבשת לעצמה זהות דתית משלה, בלי זהות יהודית ראשית ממלכתית.
אין לי ספק שכמה מחברי צהר עושים את המהלך הזה לשם שמים ולטובת עם ישראל ולחיזוק הכשרות. אולם, בעוד כוונותיהם טובות, מעשיהם מזיקים מאוד מאוד. 'הפרדת הדת מהמדינה', זהו מערך הכשרות של צהר, לענ"ד. משום שאם המדינה, קרי- הרבנות הראשית, דבר אין לה עם מערך הכשרות, ועם מערך הגיור, ועם מערך הנישואין, אזי מה הופך אותה למדינה יהודית? במה היא נחשבת לגוף בעל זהות אלוקית? היא הופכת בין רגע למנגנון חילוני לגמרי שאין בו קטגוריה לאומית דתית. מנגנון טכני, שיש בו דברים חיוביים, אך אינו כסא ד' בעולם כי אם המשך הגלות, המשך קהילתי-סקטוריאלי ולא לאומי-יהודי. ניהפך למדינה חילונית עם קהילות דתיות. ובזה אנו חולקים על כל מה שמסר לנו הראי"ה זצ"ל – 'מדינת ישראל היא יסוד כסא ד' בעולם', ומחריבים את מפעלו הגדול, הרה"ר לישראל.
למה הקדוש ברוך הוא התכוון?
האם כאשר הקב"ה אמר לנו בסיני- 'ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש', הוא התכוון שנהיה ממלכה של כהנים פרטיים ההולכים בכיוונים שונים בלי רועה רוחני המרכז את כולנו? שנהיה אנרכיה רוחנית? מיהו משה אם כן? ומיהו בועז, ומיהו יפתח? מיהו רבן גמליאל, ומיהו ראש הסנהדרין שבכל דור ודור? קישוט בעלמא?
לא זכיתי להבין את הטיעון וההשוואה של כשרות צהר, לבתי הדינים של השבטים בימי קדם. הלא זהו בבחינת טענו חיטין והודה לו בשעורין. הרי בתי הדינים שבכל שבט, היו כפופים לבית הדין הגדול והמרכזי בירושלים. אפילו המינוי של הדיינים שבכל שבט, היה על פי בית הדין המרכזי בירושלים, כדברי הרמב"ם בדיוק בהמשך אותו מקור שציטט הרב מלמד-"אמרו חכמים, שמבית דין הגדול היו שולחין בכל ארץ ישראל, ובודקין: כל מי שמצאוהו חכם, וירא חטא, עניו, ושפוי, ופרקו נאה, ורוח הברייות נוחה הימנו, עושין אותו דיין בעירו. ומשם מעלין אותו לפתח הר הבית, ומשם מעלין אותו לפתח העזרה, ומשם מעלין אותו לבית דין הגדול".
הוי אומר- בתי הדינים המקומיים, והדיינים שלהם, מגיעים מתוך מינוי של המרכז הרוחני. ומדוע? משום שרק כך באה לידי ביטוי האמירה העצומה האלהית- 'ממלכת כהנים'. תורה אחת המתגלה במציאות המקומית, על ידי מרכז רוחני אחד, המנווט ומכריע מי ידון והיכן וכיצד. לא רק פגיעה מהותית ביהדותה של המדינה יש כאן, אלא פגיעה בסמכות רוב ככל זקני חכמי ישראל המתנגדים למהלך הפרטי הזה.
אם החרדים חוטאים גם אנחנו צריכים לחטוא?
על כן, קבוצת רבנים (יקרים ככל שיהיו), הפועלת בצורה שאינה מקבלת את סמכות המוסד הדתי העליון של מדינת ישראל, וגורמת להפרטתו דה פקטו, ופועלת בסתירה להוראת גדולי הציבור הדתי לאומי עצמו שמוחים נגד המעשה הזה (ובכללם נשיאי צהר בעבר), ופועלת בסתירה לכמעט כל זקני חכמי ישראל המורים להם לחדול, קבוצה זו, מה בינה ובין דברי הרמב"ם דלעיל? האם זהו בית דין לגיטימי שבכל שבט?! זהו הרס עצם המושג של 'משה קיבל תורה ומסרה'. דהיינו, היררכיית הפסיקה שבכל דור. בנוסף הדבר ברור שצהר אינם מבקשים להיות בית דין של שבט אחד, אלא בית דין נוסף לכלל ישראל. לו היה קם בית דין של עיר אחת בימי קדם, ומבקש להחליף את ירושלים, האם זה היה מותר? חס ושלום.
זאת ועוד. הטענה שהעולם החרדי ממנה לעצמו ממילא בד"צ, היא טענה שאין בה ממש, משני טעמים: א. וכי אם הם חוטאים, אנו הציונות הדתית הנאמנים לתורת הרב קוק, נחטא גם כן? וכי אם יש טעות אצל אחרים זה מכשיר את הטעות אצלינו? ממתי הציונות הדתית גורמת להפרדת הדת מהמדינה? האם עברנו על דעתנו?
ב. הכשרויות החרדיות באות תמיד על גבי כשרות הרה"ר, ולא במקומה. הם רוצים תוספת חומרא. אחרי שיש כשרות של הרה"ר לישראל, בא החרדי ומוסיף כשרות משלו עם הידורים. זה מאד לגיטימי, משום שאין כאן שום תחליף למרכז הרוחני הלאומי שהוא הרבנות. אלא הידור על גביו ולא במקומו. לעומת זאת צהר, באים לתת כשרות במקום הרה"ר ולא יחד עימה ועל גביה. הם אינם באים להוסיף אלא להחליף. זהו הבדל של שמים וארץ. לו צהר היו מוסיפים כשרות כמו בד"ץ, לא הייתה קמה צעקה כזו. משום שלא הייתה נפגעת הרה"ר, ולא היה נסיון להחליפה. אך עתה מנסים לפגוע ולהחליף ולכן כל זקני חכמינו מתנגדים לזה.
בואו נקים גם צבא פרטי ומשטרה פרטית
הטיעון הנוסף, שאם לא ממנים מספיק דיינים מארגון מסויים, הדבר מתיר לאותו ארגון להקים מערכת משלו, הוא טיעון מסוכן לעצם קיומנו במדינה ריבונית אחת. וכי אם לא יקבלו עובדים למשרד הפנים, או שוטרים למשטרה, או חיילים לצבא, מסקטור מסויים, האם זה יתיר ח"ו למישהו להקים צבא פרטי? משרד פנים סקטוריאלי? משטרה פרטית? ודאי שלא. זה מסוכן לסולידאריות ולעמידתנו כגוף לאומי אחד.
וכך גם הרבנות הראשית. גם אם יש טענה על אפליה, זה אינו מתיר לאף אחד להקים אלטרנטיבה לגוף הממלכתי ולהפריט את כל מה שבנינו כאן מאז ימי הרב קוק. תוהו ובוהו יהיה כאן. אם יש בעיות, יש לתקן מבפנים, ואפשר בהחלט. יש הרבה רבני ערים דתיים לאומיים שמתמנים, גם בשנים האחרונות, ודיינים רבים, בלי קשר לצהר ובלי קשר לדרך אמונה או לגוף סקטוריאלי אחר. אלא בצורה טבעית. לא בכדי במועצת הרה"ר יושבים לא מעט רבנים מהציונות הדתית, ולא בכדי אנו רואים השתלבות גדולה של רבנינו במשרות חשובות בשנים האחרונות. המציאות אינה בעייתי כפי שמנסים להציגה.
מה יש לחנויות להפסיד? כלום
עד כאן הטיעונים העקרוניים.
ואולם, ישנו גם הטיעון פרגמטי.כאשר חנות מקבלת כשרות מגוף פרטי, היא יכולה להערים עליו בצורה קלה למדי. הרי אם יגלו את הערמה, המקסימום שיעשו לה הוא הסרת הכשרות. וגם לא יפרסמו זאת (כפי שצהר אכן לא מפרסמת מקומות שהיא הורידה מהם את הכשרות). מה יש לחנות להפסיד אם יתפסו אותה מאכילה טריפה? כלום. כשרות פרטית פועלת בלי שיניים אמיתיות בשטח. רק כשרות ממלכתית, המגובה על ידי חוק ההונאה בכשרות, מסוגלת לאיים (סליחה על המילה אך ההכרח לא יגונה), על חנויות שונות, כך שאם לא ישמרו על הכשרות כראוי לא רק שיאבדו את כשרות הרבנות, אלא יאבדו את הכשרות בכלל. וגם יפרסמו שמם ברבים, בהיתר חוקי. כשרות ממלכתית, היא כשרות יעילה.
הרפורמים בונים מערך כשרות משלהם
נוסף לכך, אינני מבין כיצד נעלם מעיני חכמים הסיכון הגדול בהפרטת מערכי הדת. הרי הרפורמים והקונסרבטיבים ברכו על מערך הכשרות של צהר. ולא בכדי. הם כבר בונים (ואני כותב מידיעה) מערך כשרות משלהם, ומי יעצור אותם אחרי שצהר פרצו את הפתח והכשירו את היכולת להקים מערכים פרטיים חוקיים? הרי במו ידינו אנו מכשירים כניסה של גופים לא אורתודוכסים למדינה, ונותנים להם את המפתחות. עלינו לעצור זאת טרם יהיה מאוחר מדי.
יה"ר שנזכה לחיזוקה של הרבנות הראשית, ולבירור היחס הנכון לאחדותה של המדינה, ומוסדותיה הכלליים ובמיוחד אלו הדתיים, והאמת והשלום נאהב.
מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו