הרב חיים נבון, רב במדרשת לינדנבאום ובמכללה האקדמית הרצוג, מתייחס לביקורת הקשה שהוטחה על ידי הרב דוב ליאור בספרם של הרבנים דוד ואברהם סתיו, 'אבוא ביתך', ואומר כי הוא מבין מהיכן נובעות הביקורת על הנספר.

"לא כתבתי עד כה על 'אבוא ביתך' של הרבנים סתיו בגלל קונפליקט שיש לי ביחס אליו: אני אוהב את המחברים, אבל פחות אוהב את הספר", כתב הרב נבון. לדבריו, "הביקורת שמוטחת בו היא לעתים בוטה מדי ולא עניינית. אבל כאשר ידידי הרב אברהם סתיו פוטר אותה באמירה: 'תראו לי איפה הרשב"א אומר אחרת', הוא מתחמק מלב העניין. כי מעבר לדיונים ההלכתיים, הספר אכן מאמץ לפעמים סדר יום ליברלי בענייני משפחה; ועל זה אפשר לחלוק".

בשלב הזה מביא הרב נבון דוגמא מהספר וכותב: "בדיון ההלכתי על הפריה מלאכותית לרווקה, המחברים מביאים שני שיקולים מטא-הלכתיים סותרים: מצד אחד, רצונה העז של האישה להיפקד בילדים, והקושי בחיי בדידות וערירות; מצד שני, החשש החברתי מפירוק מוסד המשפחה. שני השיקולים הערכיים הללו נכונים ושניהם צריכים לעלות על השולחן בדיון הזה. אלא שהמחברים לא נותנים להם משקל זהה. השיקול של בדידות האישה מקבל משקל הלכתי, כחלק ממהלך הדיון בתשובה; השיקול של מוסד המשפחה אינו מקבל משקל כזה, ומודבק לדיון בסופו".

"במהלך הדיון ההלכתי, המחברים מזכירים את הגורם ההלכתי של חשד. ישנן כמה תקנות חכמים שנימוקן היה להתרחק מחשד שהאישה קיימה יחסים אסורים. יש פוסקים שאסרו משום כך על רווקה להרות מהפריה מלאכותית, ויש היגיון בדבריהם: יש מעט סיטואציות שיכולות להיות יותר בעייתיות מבחינה זו. כתגובה כתבו המחברים, בין היתר: "גם אם קיים פן מסוים של לעז וחשד, אין הוא עומד בהכרח כנגד רצון האישה להיפקד"; ומרחיבים על החשיבות של הרצון הזה. כלומר, השיקול הערכי הזה משמש כשיקול הלכתי, ומנטרל את הבעיה ההלכתית של "חשד". בניגוד אליו, רק בסיום התשובה מציינים המחברים כי "הפיכת האפשרות של האימהוּת ללא נישואין ללגיטימית וזמינה עשויה לפרק ולפורר את המבנה החברתי והרוחני של עם ישראל", ולכן "אין לקבוע היתר גורף", אלא לעשות שאלת חכם".

הרב נבון מציין כי "אם המחברים היו מחליפים את המשקל שהעניקו לשני השיקולים – אם היו מעניקים לשיקול המוסדי משקל ממשי בדיון ההלכתי גופו, ואת השיקול האישי מצרפים בסוף הדיון כשיקול נוסף – דומה שמסקנתם הייתה הפוכה: לא שיש כאן היתר אבל לעשות שאלת חכם, אלא שיש כאן איסור אבל בשעת הצורך לשאול חכם; וייתכן שזו מסקנה מתאימה יותר".

"נדמה לי", כותב הרב נבון בסוף דבריו, "שמהלכים כאלו הם שמעוררים ביקורת על הספר. כמובן, גם ביקורת כזו צריך לבטא באופן מכובד וענייני, כדרכם של בני תורה".