טקס גלובוס הזהב עבור שבע שעבר באופן רגוע לחלוטין. לה-לה לנד זכה כצפוי ברוב הפרסים, ואין כמעט אחד שהופתע לחלוטין מהזכיות השונות.

אולם רק שחקנית אחת ידעה מראש שהיא הולכת לקבל את הפרס: מריל סטריפ, שכן היה זה פרס על מפעל חיים שמודיעים עליו מראש. כנראה שהיה לה דיי זמן להכין נאום שכן היא החליטה "להיכנס בו" בלא אשר מאשר הנשיא הנבחר – טראמפ – גם אם לא על ידי הזכרת שמו.

בנאומה התייחסה סטריפ לכך שבאולם שמולה מלא אנשים שקיבלו ביקורות ממנו: הוליווד, זרים ועיתונאים. היא הראתה את מגוון ארצות המוצא של השחקנים השונים והאתניות שמתקבלת באומנות. אבל משפט אחד שלה הרתיח את עולם הספורט, שכן הוא נאמר בכגנאי.

לדבריה, הוליווד מלאה במהגרים ואם יעיפו אותם, לא יהיה מה לראות "חוץ מפוטבול ואומנויות לחימה, שהן לא האמנות" (דקה 2:44 בסרטון)

כמובן שהנשיא הנבחר, דונלד טראמפ, צייץ מייד בתגובה בטוויטר שלו: "מריל סטריפ, אחת השחקניות הכי אובר-רייטד בהוליווד. לא מכירה אותי אבל תקפה אותי". אבל זה בכלל לא העיסוק כאן. רובו של הנאום של סטריפ התאים לרבים עד שהיא התחילה לגעת בפוטבול ובאמנויות לחימה. למעשה, סטריפ התייחסה ספציפית לענף MMA – Mixed martial arts, או בעברית: אמנויות לחימה משולבות.

השחקנים ואוהדי הספורט עדיין כועסים עליה. בצדק רב. סטריפ ניסתה להראות את המגוון האתני ואת המהגרים "הרבים" שיש בגלובוס הזהב, כאילו ששכחנו שרק שנה שעברה לא היה אפילו מועמד שחור אחד באוסקר.

יותר מכך, דווקא הספורט הוא אשר מביא צ'אנס לכל אדם ולא משנה מה גזעו או צבע עורו. דווקא בספורט רואים את האתניות הרבה בנבחרות השונות, בעוד הוליווד עדיין מחזקת את "הגזע הלבן" בלבד. זרים שמגיעים למדינה יכולים להשתלב בספורט ולקבל תמיכה ואהדה מקהל שמקבל אותו על סמך כשרונותיו ומאבקו למען הקבוצה.

דילן גאווין מה-Breitbart News מוסיף שלא צריך להגיד שדבריה של סטריפ מביאים את הניתוק של העשירים הלבנים האמריקנים מרוב רובו של העם האמריקני. הרי זה ברור שהמונים מהעם האמריקני (אם לא רובו) יעדיפו בבירור משחק פוטבול על פני סרט הוליוודי רגיל, כל שכן מאשר צפייה בטקס גלובוס הזהב.

בבלוג של הגרדיאן הרבו לצאת נגדה, ובייחוד בעקבות דבריה על ה-MMA שמלא בזרים ושחקני חוץ ואפילו מהקהילה הלהטבי"ת. ענף הספורט המיוחד הזה חוצה יבשות ועמים (גם ישראלי יש לנו: נועד להט) ומצריך תרגולות ואימון של אמנויות לחימה מגוונות

לעומת זאת את פרסי האוסקר מחלקת האקדמיה האמריקאית לקולנוע שבמחקר שנערך ב2012 מצא כי 94% מהם הם לבנים, הרוב גברים ומעל גיל 62.

ומה זה מזכיר לנו? את התרבות בישראל. גם במדינה שלנו נעשה רעש עבור התרבות, ובייחוד נגד שרת הספורט והתרבות מירי רגב. ישנה כל הזמן דרישה לחשיבות התרבות, שגם היא מיוצגת בישראל על ידי האדם הלבן והמבוגר. כאשר הספורט נשכח, נוכל למצוא אפילו את בוריס גלפנד, סגן אלוף העולם בשחמט, אומר שחוסר התקציב מונע הצלחה.

כאשר שוכחים את תקציב הספורט אנחנו שוכחים את האחדות המיוחדת שמתרחשת בספורט, את הערכים והמנהיגות, את העזרה לאחר. הסיבה שדבריה של סטריפ לא עוררו את התקשורת אצלינו היא מהסיבה הפשוטה: הספורט שייך "לארחי פרחי", לאלה שלא מצליחים, זהו תחביב ותו לא וכדומה. כמו שישעיהו ליבוביץ' היה אומר: אחד-עשר חוליגנים רודפים אחרי כדור.

כאשר הזלזול מגיע מבפנים, הוא בסוף נוחת לנו גם בפרצוף.