דוידי פרל ניסה לשתוק, באמת ניסה. אבל בסוף לא השארתם לו ברירה והוא דיבר.

אז כעת, כמו בכל שערוריה מהסוג הזה, עומדת המילה שלו מול המילה שלה.

דוידי פרל טוען שלא היו דברים מעולם. הוא טוען שהוא העדיף שקט על צדק. הטענה הזאת נשמעת סבירה מאד לכל מי שמכיר את מציאות החיים בארץ. אילו היתה הפרשה מתפרסמת לא היו מניחים לפרל. חייו לא היו חיים. לא היו מאמינים לו שאין לו אחות. האם יתכן שמדובר כאן בסך הכל על סחיטה? בהחלט יתכן.

הבחורה, האלמונית בינתים, טוענת שדוידי פגע בה. גם הטענה הזאת נשמעת סבירה, לצערנו, במציאות החיים בארץ.

בקיצור: חזרנו למצב של מילה שלו מול מילה שלה. מי מהם דובר אמת ומי משקר? את זה כנראה שלא נדע לעולם.

ומיהי הבחורה המדוברת? את זה יש להניח שדווקא כן נדע. אני עוד לא שמעתי דבר, אבל יש להניח שבשעה זו ממש, אי שם השמועות מתחילות לדלוף. לא ירחק היום והן תיעשינה נחלת הכלל.

דוידי פרל לא מעוניין בפרסום. ואפשר בהחלט להבין אותו. בין אם הוא דובר אמת ובין אם הוא משקר – פרסום כזה רק יזיק לו.

יש אנשים שמוכרחים לבחוש בכל קדרה

הבחורה, האלמונית בינתיים (מצב זמני), גם היא לא מעוניינת בפרסום. גם אותה אפשר בהחלט להבין. גם אם היא דוברת אמת – לאף אחת לא נעים שידעו שהיא עברה מה שהיא עברה. גם מי שלא אשם במאומה, לא רוצה שידעו שהוא עבר מה שעבר. זוהי פגיעה חמורה בפרטיות. ודאי אם יפורסם שמה. וגם אם שמה לעולם לא יפורסם, פרסום הסיפור שלה ללא שמה משול להליכה ברחוב בעירום כשפניך מכוסים ואיש אינו יודע מי את. מי מוכנה ללכת כך?

בקיצור: שני הצדדים חשבו, בצדק, שיש דברים שיותר טוב לסגור אותם בשקט. הפרסום יזיק להם. נכון שכולנו היינו רוצים לראות כל אנס מאחורי סורג ובריח למאסר עולם, אבל זה כנראה לא יתאפשר. לכן פנו הגורמים הנוגעים בדבר אל פורום תקנה, והללו סברו שהטוב ביותר הוא לסגור את העניין בצורה דיסקרטית,  הרחק מעיני הציבור, עם המקסימום שאפשר להשיג.

אבל יש אנשים שמוכרחים לבחוש בכל קדרה. יש אנשים שלא מסוגלים לפעול בשקט. למי יש עניין לפרסם את הסיפור? קודם כל: לעיתונאים רכלנים וצרכני תקשורת רכלנים. שאין כמו רכילות טובה ועסיסית כדי להפיג את שעמומם בימים אפורים ורגילים. הם אוהבים לדוש בפרשיות כאלה. נכון שהרכילות הזאת לא תביא תועלת לאיש, אז מה?

ושנית: כל מיני בעלי אג'נדות (נכונות, אגב), שמיהרו לגזור קופון על גב המעורבים בפרשה, ולהוכיח קבל עם ועדה שהם אומרים את הדברים הנכונים.

אגב, אני מניח שהבחורה המדוברת היתה מתלוננת במשטרה (אם היא דוברת אמת) אילו היינו מדינה מתוקנת שבה בחורה יכולה להתלונן מבלי לקרוא על כך למחרת בבוקר בעיתון. אלא מה? אנחנו לא מדינה מתוקנת. אצלנו אי אפשר לשמור על פרטיות. אצלנו אוהבים להציץ ולרכל. לכן אצלנו אי אפשר לאכוף את החוק.

בקיצור: גם אכלנו, גם לקינו וגם שילמנו. וכל זה בגלל אנשים שלא מסוגלים לסתום את הפה ולסגור דברים בשקט.