בתגובה למאמרו של הרב ברוך אפרתי, שהתייחס לדבריו של הרב אורי שרקי בנושא התחזקות בלימוד התורה בשעת צרה, ברצוני לשאול איך נשמטו ממאמרו מספר מקורות חשובים.

התורה מספרת לנו (שמות ט"ז ח'-י"ב) "וַיָּבֹא עֲמָלֵק וַיִּלָּחֶם עִם יִשְׂרָאֵל בִּרְפִידִם: וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל יְהוֹשֻׁעַ בְּחַר לָנוּ אֲנָשִׁים וְצֵא הִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק מָחָר אָנֹכִי נִצָּב עַל רֹאשׁ הַגִּבְעָה וּמַטֵּה הָאֱ-לֹהִים בְּיָדִי".

משה לא קורא לעצרת תפילה, או להעמקת לימוד התורה, אלא שולח את יהושע להילחם. יהושע הוא "המתמיד" של ישיבת מרע"ה, עליו נאמר, "נַעַר לֹא יָמִישׁ מִתּוֹךְ הָאֹהֶל" (שמות לג יא), ולא רק זאת אלא שלחז"ל יש תרעומת על משה למה הוא בחר בתפילה ולא יצא גם הוא למלחמה.

על המשך הפסוק: "… וִידֵי מֹשֶׁה כְּבֵדִים… וְאַהֲרֹן וְחוּר תָּמְכוּ בְיָדָיו…" מציין רש"י: "בשביל שנתעצל במצוה ומנה אחר תחתיו נתייקרו ידיו". מכאן למדנו: בשעת מלחמה נלחמים ולא מתפללים, לא אומרים תהילים אלא בוחרים אנשים ויוצאים להילחם באויב.

בסוף ימיו מרע"ה עשה תשובה ובמלחמה מול עוג לא שלח אף אחד אלא עשה זאת במו ידיו, כפי שציין רש"י (במדבר כא לה): "משה הרגו, כדאיתא בברכות בהרואה (דף נד ב) עקר טורא בת תלתא פרסי וכו'.

 לצאת מהגלותיות

וכבר תמה ר' אברהם בן עזרא, מדוע צעקו בני ישראל אל ה' כאשר פרעה רדף אחריהם ולא קמו להילחם נגדו? (ראב"ע שמות יד, יג): "התיצבו וראו את ישועת ה' כי אתם לא תעשו מלחמה, רק תראו את ישועת ה' אשר יעשה לכם היום. יש לתמוה, איך יירא מחנה גדול של שש מאות אלף איש מהרודפים אחריהם, ולמה לא ילחמו על נפשם ועל בניהם?

התשובה, כי המצרים היו אדונים לישראל, וזה הדור היוצא ממצרים למד מנעוריו לסבול עול מצרים ונפשו שפלה, ואיך יוכל עתה להלחם עם אדוניו, והיו ישראל נרפים ואינם מלומדים למלחמה. הלא תראה כי עמלק בא בעם מועט, לולי תפלת משה היה חולש את ישראל. והשם לבדו שהוא עושה גדולות (איוב ה, ט) ולו נתכנו עלילות (ש"א ב, ג) סבב שמתו כל העם היוצא ממצרים הזכרים, כי אין בהם כח להלחם בכנענים, עד שקם דור אחר דור המדבר, שלא ראו גלות והיתה להם נפש גבוהה, כאשר הזכרתי בדברי משה בפ' ואלה שמות".

ואכן במלחמה הראשונה, מול מלך ערד, בקשו ישראל שה' ייתן להם להילחם בכוחות עצמם ולא שיעשה עבורם את העבודה. כפי שמדייק מדבריהם בעל ה"משך חכמה" (במדבר כא ב): "וידר ישראל נדר וכו' אם נתן תתן את העם הזה בידי וכו'. פירוש, דעד עכשיו היה מנהיגם בנסים, המצרים נטבעו וכיוצא בזה, ואם חלילה נטו מעט מדרך הישר, מיד היו מושפלים ומנוצחים. וכבן שסמוך על שולחן אביו שמעצמו אינו יודע דרך לפרנסתו. ולא לכבוד הוא לאומה, גם תמיד בלי מנוח, שכאשר ראה כי נסתלקו העננים – מיד בא להילחם. לכן ביקשו שיעשה השם חסד שינצחו במערכות המלחמה הטבעית, ויתראו לעיני העמים כגבור ביום קרב.

וזה "אם נתן תתן את העם הזה בידי" – בדרכה של מלחמה טבעית. וכמו שערב לאחד מבית המלך כאשר ירויח במסחר, יותר מכל מחמדי עיניו. וזה מכוון דברי הנביא (ישעיה ס, יט) "והיה לך ה' לאור עולם ואלקיך לתפארתך", פירוש, דשם הויה שמורה על ההנהגה הנסיית, זה יהיה לך לאור עולם. "ואלקיך" – שזה מורה על כח כל הכוחות הטבעיים – זה יהיה לתפארתך, שגם בהנהגה הטבעית תצליח ותצא כגבור ביום קרב.

 ללמוד מדוד המלך

את פרקי התהילים שכה מורגלים לומר בעיתות צרה, חיבר דוד המלך. אולם למרבה הפלא כשבאו עליו אויבים הוא לא אמר תהילים אלא יצא להילחם בהם, ואף ציין זאת במזמורים שחיבר (תהלים יח) "לַמְנַצֵּחַ לְעֶבֶד ה' לְדָוִד אֲשֶׁר דִּבֶּר לַה' אֶת דִּבְרֵי הַשִּׁירָה הַזֹּאת בְּיוֹם הִצִּיל ה' אוֹתוֹ מִכַּף כָּל אֹיְבָיו וּמִיַּד שָׁאוּל." לא הצלה ניסית אלא בדרך הטבע: "…הָאֵל הַמְאַזְּרֵנִי חָיִל וַיִּתֵּן תָּמִים דַּרְכִּי:. מְשַׁוֶּה רַגְלַי כָּאַיָּלוֹת וְעַל בָּמֹתַי יַעֲמִידֵנִי: מְלַמֵּד יָדַי לַמִּלְחָמָה וְנִחֲתָה קֶשֶׁת נְחוּשָׁה זְרוֹעֹתָי: וַתִּתֶּן לִי מָגֵן יִשְׁעֶךָ וִימִינְךָ תִסְעָדֵנִי וְעַנְוַתְךָ תַרְבֵּנִי: תַּרְחִיב צַעֲדִי תַחְתָּי וְלֹא מָעֲדוּ קַרְסֻלָּי: אֶרְדּוֹף אוֹיְבַי וְאַשִּׂיגֵם וְלֹא אָשׁוּב עַד כַּלּוֹתָם: אֶמְחָצֵם וְלֹא יֻכְלוּ קוּם יִפְּלוּ תַּחַת רַגְלָי: וַתְּאַזְּרֵנִי חַיִל לַמִּלְחָמָה תַּכְרִיעַ קָמַי תַּחְתָּי: וְאֹיְבַי נָתַתָּה לִּי עֹרֶף וּמְשַׂנְאַי אַצְמִיתֵם: יְשַׁוְּעוּ וְאֵין מוֹשִׁיעַ עַל ה' וְלֹא עָנָם: וְאֶשְׁחָקֵם כְּעָפָר עַל פְּנֵי רוּחַ כְּטִיט חוּצוֹת אֲרִיקֵם:"

אצל דוד המלך ע"ה, זה היה ההפך, קודם נלחם ואח"כ אמר תהילים, בזכות זה שירתו נשמרה לדורות, כדי לחזק נרפים החושבים שבכח שירת דוד ינצחו במקום ללמוד ממנה על גבורתו במלחמה.

יתר על כן, לאחר ששאול ובניו מתו בהרי הגלבוע במלחמה מול הפלישתים, מקונן עליהם דוד, ומסקנתו היא לא קריאה להתחזקות בתורה, או לימוד עוד משניות או פרקים מתהילים, אלא "לְלַמֵּד בְּנֵי יְהוּדָה קָשֶׁת" (שמואל ב א יח), וכפי שמפרש רש"י (שם): "מעתה שנפלו גבורי ישראל צריכין בני יהודה ללמדם מלחמה ולמשוך בקשת".

חבל שאלו שטוענים לדעת תורה מתעלמים ממקורות ברורים ומפורשים התומכים בעמדתו של הרב אורי שרקי.