"חוק השידורים" (או בשמו הרשמי – חוק התקשורת) עבר אתמול בקריאה הראשונה במליאת הכנסת, וגרר אחריו תגובות רבות. בין הצהרות על "מהפכה היסטורית" ו"חופש ביטוי אמיתי" לבין אמירות כמו "הפיכה תקשורתית" ו"איום קיומי לדמוקרטיה", נדמה שרוב הציבור פשוט הלך לאיבוד.

אז דיברנו עם אחד האנשים שהיו מעורבים בקידום החוק, יחד עם שר התקשורת שלמה קרעי, כדי שיסביר לנו במילים פשוטות על מה כל העניין. אלעד מלכא, לשעבר משנה למנכ"ל משרד התקשורת הסכים לדבר איתנו על הפרטים השונים של החוק.

תיקון עיוותים רגולטוריים

מטרות החוק בראש ובראשונה, הן: התאמה לשינויים טכנולוגיים ועידוד תחרות, ותיקון עיוותים רגולטוריים שיוצרים חוסר ודאות. "הנסיבות בישראל גרמו לכך שנוצרו שני שווקים בצורה מלאכותית" אומר מלכא, "פעם אחת הסדירו את הטלוויזיה והלווין (Yes, Hot), ופעם שנייה הסדירו את שירותי הברודקאסט (שידורים פתוחים כמו ערוצי החדשות, תחנות רדיו אזוריות מסחריות ועוד) וזה גרם לסרבול, ואין סיבה להמשיך עם ההפרדה המלאכותית הזאת, בכל שאר העולם יש רגולטור אחד".

בהתאם לכך, החוק מציע להקים רשות אסדרה אחת – הרשות לתקשורת משודרת, במקום שתי הרשויות שקיימות היום – מועצת הכבלים והלווין והרשות השנייה. כיום, כל אחת מהרשויות מפקחת על דברים אחרים, ולעתים סותרות אחת את השנייה.

בנוסף, לאורך השנים העבירו סמכויות מרשות אחת לשנייה, דבר שגרם לסימני שאלה רבים וחוסר ודאות בעיקר סביב חלוקת הכספים ביניהן. הרשות החדשה תאחד את הפיקוח על כלל תכני הצפייה והשמע ותמנע כפל תשלומים ורגולציה מיותרת וסותרת.

כמו כן, החוק מציע לבטל את מודל הרישוי שקיים עד היום, בו צריך לקבל רישיון מהרשות השנייה, לשלם מיליוני שקלים, ולעמוד בתנאים רבים, כמו כמה כסף משקיעים בתוכניות שונות. לפי החוק החדש, מי שמעוניין לספק שידורי חדשות בטלוויזיה יצטרך רק להירשם לכך מבלי לשלם דמי רישוי, ומבלי להתחייב לתנאים שונים, מלבד התנאי שיהיו לו כללי אתיקה. חשוב לציין כי כבר היום קיימים ערוצים הפועלים תחת רישיון "זעיר" או "זעיר ייעודי" ונהנים מהקלות, כולל פטור מדמי רישוי, ולכן הצעת החוק תוביל למצב יותר שוויוני בו לא יצטרכו הקלות כאלה.

רייטינג אמיתי

דבר נוסף שמעורר ביקורת הוא שינוי שיטת מדידת נתוני הצפייה (הרייטינג). בתזכיר החוק הראשוני שהופץ ביולי 2023, הוצע הסדר של "הלאמת מדידת הרייטינג" על ידי הרגולטור, אך הסדר זה הוסר מהצעת החוק העדכנית, וההצעה מסתפקת בכך שהיא מסמיכה את הרשות החדשה, אם תמצא כי נדרשת התערבות לשם אספקת מידע אמין של נתוני צפייה, להורות לספקי התכנים לפרסם מידע אודות נתוני צפייה אמיתיים ולא במדגם כמו שעושים היום, במטרה להבטיח אמינות בנתונים מצד אחד, ולמנוע פוליטיזציה של נתוני הרייטינג מצד שני. לדברי מלכא: "אני לא רואה איך זה הופך לכלי לשליטת הממשלה ברייטינג, זה פשוט עוד דרך לשקף נתוני רייטינג אמיתיים".

נקודת מחלוקת נוספת נוגעת בנושא של הפקות מקור ישראליות – היום רק על חלק מהערוצים יש חובה בחוק לשדר הפקות מקור. מי שמשדר בטכנולוגיות שידור "מסורתיות", כמו דרך כבלים או לווין, מחויב בהפקות מקור, בעוד מי שמשדר דרך OTT (Over The Top), כלומר דרך שירותי סטרימינג, לא מחויב בהפקות מקור. החוק החדש מציע כללים אחידים לכולם, בלי קשר לשיטת השידור.

אז האם זה באמת "איום קיומי לדמוקרטיה"?

"בשורה התחתונה, משמעות החוק היא פחות רגולציה, יותר חופש ביטוי, יותר ערוצים והכל במחיר זול יותר", מסכם מלכא.