אמש (שישי) אישרה מועצת הביטחון של האו״ם את הפעלת מנגנון הסנאפבק, ובכך הוחזרו כל הסנקציות שהוסרו מאיראן מאז חתימת הסכם הגרעין ב־2015. עבור הרפובליקה האיסלאמית מדובר במכה כואבת במיוחד, כיוון שהסנקציות החדשות־ישנות מחייבות את כל חברות האו״ם, כולל כאלה שנחשבות ידידות קרובות של טהרן.

מיד לאחר ההצבעה – שבה נדחתה ההצעה הרוסית לדחות את הסנקציות בחצי שנה – הודיעה איראן כי היא מחזירה את שגריריה מגרמניה, בריטניה וצרפת ל"התיעצות דחופה". במקביל דווח כי בשבועות האחרונים ניסו איראן, רוסיה וסין למנוע את המהלך, אך ההצעות שהעלו לא סיפקו את המערב.

הסנקציות כוללות בין היתר אמברגו נשק מלא, איסור על פיתוח טילים בליסטיים, איסור מוחלט על העשרה ופעילות גרעינית, הקפאת נכסים ואיסורי נסיעה נגד בכירים, תפיסות מטענים, הגבלות פיננסיות חריפות – ובעיקר פגיעה ישירה ביצוא הנפט והגז, מקור ההכנסה המרכזי של המשטר.

הפעם זה שונה: בעוד שבשנים האחרונות הסתדרה איראן עם סנקציות אמריקניות חד־צדדיות, חזרת הסנקציות תחת חסות האו״ם מותירה אותה כמעט בלי אפשרות לעקוף אותן. אפילו רוסיה וסין, שתמכו בטהרן, לא יוכלו להתעלם לחלוטין מהחלטות האו״ם.

המשמעות הכלכלית מיידית: קריסת המטבע המקומי, אינפלציה מואצת, אבטלה, מחסור במוצרים חיוניים ובריחת משקיעים זרים. לפי הערכות, הכלכלה האיראנית עלולה להתכווץ בעשרות אחוזים נוספים ולצלול למיתון חסר תקדים.

על אף הלחץ, מנהיג איראן, עלי ח׳אמנאי, דחה את דרישות המערב לחדש את הפיקוח על כל מתקני הגרעין ולחשוף את מצב מאגרי האורניום. שר החוץ האיראני הציע לבריטניה, גרמניה וצרפת פשרה מוגבלת – פיקוח רק במתקן נתנז, אך ההצעה נחשבת בלתי מספקת.

כעת ניצבת איראן בפני משבר עמוק, אולי החמור בתולדותיה מאז חתימת הסכם הגרעין. גם אם רוסיה וסין ימשיכו לרכוש ממנה אנרגיה, הן לא יצליחו למנוע את הבידוד הפוליטי והכלכלי שאליו נגררה טהרן.