בשנת 1789 רחשה העיר פראג עת הוטלו צווי גיוס על צעירי הקהילה היהודית כדי להצטרף אל צבא הקיסר. לצד הצער הגדול והחשש מהצפוי לחיילים שומרי תורה ומצוות בצבא של גויים ללא שום התחשבות דתית.

רב העיר, הרב יחזקאל לנדא הידוע בכינוי "הנודע ביהודה" פנה אל חייבי הגיוס והדגיש את המחויבות שלהם להיות נאמנים לתורת ישראל אולם הוסיף וציין כי התנהגות ראויה שלהם לצד נאמנות לצבא תקדש שם שמיים בסביבה אליה הם נקלעו.

מחויבים לישא מס דמים

במהלך מלחמת העולם הראשונה עת התגייסו רבים מהיהודים כתב הרב משה שמואל גלזנר, נינו של החת"ם סופר מאמר בכתב העת "תל תלפיות" ובו הוא קבע כי "על פי תורתנו הקדושה, אנו מחויבים לשמוע מצוות המלך ולישא מס דמים – דמים תרתי משמע, הן מס כספים והן מס הגוף שהוא הנפש כשאר אזרחי הארץ… דמחוייב כל איש ישראל ליטול חלקו בעבודת הצבא מצד חוב קדוש וחי בהם שחל על כל האומה".

הרב דוד צבי הכהן קצבורג הוסיף באותו המדור כי "הצר לישראל, וכל מדרך כף רגליו אך לאחינו בני ישראל עיניו נשואות לענותם באכזריות חמה ומיתות משונות ר"ל, והבא להורגך השכם להורגו לכן חזק ואמץ והיה לגיבור חייל בעד מלכנו וארצנו".

בספר מחנה ישראל כותב החפץ חיים לחיילים היהודים בצבא כי "לעתיד יהיו הימים האלה המובחרים לו בכל ימי חייו ולא כאשר נדמה לאיש הצבא ברעיוניו שעתים האלו הן הפחותים לו".

חשוב לציין כי וודאי שהרבנים הנ"ל ורבנים נוספים לא תמכו בגיוס יהודים אל הצבא הגוי אולם מרגע שהתגייסו היהודים אל הצבאות השונים הם ניסו לשדל כי דווקא לומדי התורה החזקים באמונתם יתגייסו ופעלו עבורם למען שמירת התורה והמצוות ככל הניתן ואף ראו בכך זכות גדולה שחייל יהודי משרת בצבא ומקדש שם שמיים על ידי כך בקרב האומות.

מה עושים עם אלה שלא לומדים תורה?

חלפו השנים ודווקא במדינת ישראל הריבונית שבה עולם התורה הוא הפורח ביותר בהיסטוריה היהודית ושמסייעת ככל האפשר לחיילים דתיים לשמור את אמונתם במסגרות הצבא השונות, הפכה הזכות לשרת בצבא היהודי למחלוקת ארוכת שנים.

חשוב להדגיש – קיים קונצנזוס רחב וחוצה מגזרים ומפלגות שמי שלומד תורה באמת ובתמים שימשיך ללמוד ולא יתגייס. רבים רואים בכך זכות עצומה שיש המקדשים שם שמיים ומוסרים נפשם על לימוד התורה וזאת זכות גדולה לעם ישראל שיש בתוכנו אברכים כאלה.

אולם ההתפלגות הסטטיסטית של עולם החינוך אודות כישורי למידה ויכולת הקשב והריכוז לא פוסחת על הציבור החרדי ולכן נשאלת השאלה – מה עושים אותם אלפי בני נוער חרדים שלא לומדים תורה אבל תופסים טרמפ על אלה שכן כדי לחמוק מלהתגייס אל הצבא?

המפלגות הסרוגות נמצאות בין הפטיש לסדן

בעולם מתוקן חוק הגיוס הוא הדבר הפשוט ביותר שקיים במערכת החוקים.

החוק קובע כי חובת הגיוס חלה על כל אזרח ישראלי בן 18 שנה ולכן כל מי שלא התגייס לצבא ואין לו הצדקה המוסכמת בחוק כגון – פטור רפואי, שירות לאומי או אזרחי, פטור ללומדי תורה, ספורטאי מצטיין וכיו"ב לא יהיה זכאי להטבות השונות כמו הנחה במעונות היום, ביטוח לאומי, מחיר למשתכן וכיו"ב.

המיקוד דווקא ביעדי גיוס כמותיים של הציבור החרדי מוביל מאז ה-7.10.23 למחלוקות פומביות סביב בעד ונגד חוק הגיוס אולם מתחת לפני השטח זה נראה שאין למעשה אינטרס פוליטי לשום מפלגה בקואליציה להעביר את חוק הגיוס במתכונתו הנוכחית בשלב זה אלא אם כבר להעביר חוק גיוס אז דווקא אחד כזה שיעבור בהמשך עם הקמת הממשלה הבאה שאת זהותה נדע בשנת 2026.

מפלגות הציונות הדתית ועוצמה יהודית נמצאות בין הפטיש לסדן – מצד אחד הן נציגות של הציבור הדתי לאומי שמשרת בהמוניו ומוביל באחוזי הגיוס לצה"ל ולמילואים והן מבינות שעיני הציבור המשרת נשואות אליהן, מצד שני בשנים האחרונות הן משמשות אצבע בפועל של המפלגות החרדיות שמייצגות ציבור שאינו משרת בגלל המשמעת הקואליציונית.

בהינתן ששנת 2026 היא שנת בחירות הרי שכל חוק שיעבור עכשיו יכניס את המפלגות האלה לסחרור מול קהל הבוחרים שלהן ולכן עדיף להן להציג כעת שהן מתנגדות לחוק הגיוס כדי להגיע לאותו ציבור הבוחרים בקלפי ולהצהיר בפניו "לא נכנענו במאבק על חוק הגיוס".

נתניהו מנסה לגשר בין צורך הצבא לשמירה על הקואליציה

אצל הליכוד הולכים בין הטיפות.

מצד אחד קהל עצום התומך במפלגה ומשרת בצה"ל ובוחן את התנהלות השרים וחברי הכנסת כיצד יפעלו בחוק זה. התנהלות נבונה של הנ"ל יכולה להוביל בהכרח לתמיכה בפריימריז של ציבור המתפקדים החופשיים החבר במפלגה.

מצד שני, ראש הממשלה מבין היטב את חשיבות הברית עם החרדים וכדי לא לפרום אותה נוקטים בליכוד פעולות שנועדו לאותת כי הם יוצאים מגדרם לחוקק חוק גיוס "רך" יותר.

פה מזיזים את גלנט שהיה "המכשול" ושם מבקשים דחייה של מספר חודשים כדי לשנות את הנוסח וכמובן המהלך התורן- הדחתו של ח״כ יולי אדלשטיין מראשות ועדת חוץ וביטחון שהוא המסומן כאבן הנגף הנוכחית המונעת את "חוק הגיוס".

ולמה החרדים לא פורשים?

והמפלגות החרדיות? על פניו דווקא להן, יותר מכולם יחד יש אינטרס ברור להעביר את חוק הגיוס רק בכנסת הבאה. בחירות בשנת 2026 הן עובדה מוגמרת. בבחירות האלה יאחדו החרדים את השורות ויציגו מעל לכל במה לציבור הבוחרים שלהם כי הם נלחמו למענו בכל הכח כדי לשמור אותו מגיוס אל הצבא.

כמעט בכל תרחיש אפשרי החרדים יפעלו להיות חלק מהקואליציה העתידית כאשר התנאי שלהם יהיה ברור – חוק גיוס ותמורתו ברית פוליטית רבת שנים. בעבור דיל כזה ראש הממשלה הנבחר יהיה מי שיהיה ושותפיו העתידיים יספרו לכולנו כי הגיע העת לפיוס בעם ולאחות את הקרע בתוכנו וכך החוק החדש בנוסח כזה או אחר יעבור עם הקמת הממשלה החדשה וישאיר מספיק שנים בשלטון לכל הרכב קואליציוני לגרום לסערת חוק הגיוס להישכח מסדר היום הציבורי.

אם כך למה החרדים לא פורשים עכשיו? אם ירוויחו חוק שטוב להם בכנסת הזאת – הרי שהם השיגו הישג ענק מבחינתם. אם לא יהיה חוק בכנסת הזאת הרי שיעבירו בשנת 2026. כך או כך דבר אחד בולט – בשלב הזה כל חברי הקואליציה מתואמים ונמנעים מלהפיל בשלב הזה את הממשלה.

אולי כדי לנסות ולהעביר חוק ואולי כדי שיהיה ניצול מקסימלי של תקציב 2025, כך או כך את התשובות נקבל במושב הכנסת הבא שיהיה חם מהרגיל.

==

נתנאל איזק הוא לשעבר מנכ"ל המשרד למורשת וירושלים.