סינמה שו"ת פרק 11. אלון זינגמן, מהבמאים המצליחים והמוערכים בישראל, מתארח בפרק ה-11 של פודקאסט "סינמה שו"ת" בהנחיית אבי לודמיר.

זינגמן, שצבר הצלחה עולמית כבמאי "שטיסל" וסדרות מובילות כמו "מנייאכ", "כיפת ברזל" ו"שמיים אדומים", חושף בשיחה כיצד במאי חילוני אתאיסט מצא את עצמו מביים סדרה על העולם החרדי, וכיצד דרכו האמנותית התפתחה מסרט הביכורים "בין השמשות" ועד היום.

להאזנה בכל פלטפורמות ההסכתים – לחצו כאן

"אוי לא, למה זה מגיע לי?"

את סיפור ההגעה של "שטיסל" לחייו מתאר זינגמן כחלק ממסע של התפתחות מקצועית ואישית. "הדבר הראשון שעבר לי בראש זה 'אוי לא, למה זה מגיע לי הדבר הזה? מי רוצה לראות עכשיו סדרה על חרדים?'" הוא משחזר. באותה תקופה, לאחר סרט הביכורים שלו "בין השמשות", הוא ומשפחתו היו במצב כלכלי קשה. "גרנו באיזה בית קטן ברמת גן, אני ואשתי ושני ילדים קטנים, בלי פרנסה, כמעט בלי יכולת לשלם שכר דירה."

כשדקלה ברקאי, המפיקה, פנתה אליו עם התסריט של "שטיסל", החליט לקחת את הפרויקט בלי לקרוא אותו. "אמרתי לאשתי, לא משנה מה זה, ואפילו אם זה נורא, אני לוקח את זה. אנחנו צריכים להתפרנס." כשקרא את התסריט, גילה שיש בו דמויות מעניינות ודרמה שהוא יכול להתחבר אליה: "יש פה אב ובן, שולחן של מטבח, ובן שמחפש את עצמו ולא יודע מה הוא רוצה מעצמו ומהחיים – דברים שאני יכול להתחבר אליהם."

אולם האתגר היה גדול: "אמרתי, מה לי ולזה? אני גדלתי בנהריה ובחיפה, משפחה חילונית לגמרי, הורים שעלו מארגנטינה, אין לנו ולדת שום נגיעה בחיים שלנו כמעט."

העולם החרדי על המסך. שטיסל (אוהד רומנו)

מפגש עם עולם חדש

זינגמן מספר על המפגש עם יהונתן אינדורסקי ואורי אלון, היוצרים של "שטיסל", שהובילו אותו לסיור במאה שערים ושכונת גאולה בירושלים. "אמרתי להם: 'אתם חמודים, אבל מה אתם רוצים ממני? אני לא מכיר את זה, אני לא ירושלמי, אני לא דתי, אין לי אמונה, אני לא בן אדם מאמין'."

תשובתם הפתיעה אותו: "אורי אמר לי: 'תשמע, קודם כל ראינו את בין השמשות, מאוד אהבנו אותו. אנחנו יודעים שאתה יודע לספר סיפור, אתה טוב ביחסים, בדרמה משפחתית, וזה מה ששטיסל – דרמה משפחתית קודם כל. אתה תביא את הסיפור, את הדמויות, ואנחנו נדאג לכל השאר: מתי צריך לנשק מזוזה, מתי צריך להגיד ברכה, איזה ברכה אומרים לפני האוכל, מה אוכלים קודם בצלחת…'"

זינגמן מדגיש את החשיבות של פתיחות בגישה לעולם החרדי: "המפגש שלי, כבן אדם חילוני שגדל בחיפה, עם אנשים חרדים היה מאוד מוגבל – דוכני חב"ד שמבקשים להניח תפילין, הפגנות בירושלים נגד קולנועים בשבת, זריקות אבנים. לא הכרתי בחיים אדם חרדי שהוא לא חב"דניק שמנסה לגרום לך להניח תפילין."

לאהוב את הדמויות

אחד העקרונות המרכזיים בעבודתו של זינגמן לקוח מלימודיו: "אני היו לי מורים טובים באוניברסיטה. איתן גרין היה מורה שלי לתסריטאות, ואחד הדברים הראשונים שלמדתי זה שאתה חייב לאהוב את הדמויות שלך. אתה לא יכול להיות שיפוטי לגביהן."

גישה זו היא שאפשרה לו לגשת לדמויות החרדיות בצורה מכבדת ואותנטית: "אתה חייב למצוא את המקום שלהם שבו אתה מתחבר ואתה יכול להבין את האנושיות של הדמויות האלה… אתה לא יכול לבוא ממקום שיפוטי כלפי הדמות שלך, אתה תעשה עבודה רעה מאוד."

זינגמן מסביר שהדרמה ב"שטיסל" נשענת על אהבה בסיסית בין הדמויות: "שולם ועקיבא, עם כל העניינים ביניהם, יש שם אהבה של אב לבן שלו, דאגה לבן שלו. הוא עושה את זה עקום הרבה פעמים, אבל מתחת להכל יש אהבה. כמו במשפחות שלנו – יש לך כעס על ההורים, יש לך כעס על הילדים, אבל בבסיס ישנה אהבה."

ההצלחה הלא צפויה

למרות העבודה הקשה (70 ימי צילום בעונה הראשונה), זינגמן לא ציפה להצלחה הגדולה שהייתה ל"שטיסל". הוא מתאר את פגישת השיווק ביס לפני השקת העונה הראשונה: "אנחנו יושבים ויש איזה אווירת נכאים. אנשים לא ידעו איך למכור את זה, אמרו 'זה יפה, אבל איך אנחנו אפילו מריחים את האוכל הזה?' ההצלחה הייתה מאוד פתאומית ומאוד כיפית, אבל לא משהו שציפינו לו."

הצלחת הסדרה הייתה תופעה חסרת תקדים, במיוחד לאחר שנרכשה על ידי נטפליקס וזכתה להצלחה עולמית. "חלק מהשחקנים פתאום קיבלו הכרה בחו"ל, קיבלו הצעות מחו"ל," מספר זינגמן, ומציין שזה השפיע גם על האווירה בצילומי העונה השלישית.

מהאקדמיה אל הקולנוע

זינגמן מספר על הדרך שעבר מלימודי קולנוע ועד להפיכתו לבמאי מוביל: "גדלתי במשפחה של אבא רופא פסיכיאטר, אמא שהייתה מורה, ודודים שהם פסיכולוגים. היה לי רצון מאוד גדול לברוח מכל העולם המדעי הזה."

למרות שלמד במגמה ריאלית בתיכון ליאון בחיפה, בצבא החל לחשוב מחדש על כיוון חייו: "באתי מבית שקידש את הלימוד וקידש את ההשכלה. היה ברור לי שגם אם אני הולך לקולנוע, אני הולך ללמוד באוניברסיטה."

בהסתכלות עמוקה יותר, זינגמן מצא בקולנוע ערוץ ביטוי חיוני: "הקולנוע נתן לי איזשהו כלי לביטוי שהיה חסר לי בחיים, לנסות למצוא את הקול שלי, לנסות לבטא אותו."

האמת במרכז

אחד העקרונות המובילים בעבודתו של זינגמן הוא האותנטיות והאמת. הוא מושפע מהניאו-ריאליזם האיטלקי ומסרטי "מטבח" בריטיים: "אני לא אוהב קולנוע הוליוודי קלאסי שמספר סיפור שהוא מואר יפה והשחקנים לא זז עליהם שערה בתסרוקת שלהם והכל מאוד טיפ-טופ. אמרתי, לא, אני רוצה לספר סיפור מהשכונה, סיפור שהוא אמיתי."

זינגמן מדגיש את החשיבות של מתן כבוד למציאות: "למדתי לאהוב מאוד דברים שקורים, לנסות לגרום להם לקרות, להכניס את החיים האלה פנימה. כשאני רואה קולנוע וכשאני נהנה מקולנוע, זה מה שאני אוהב לראות – להרגיש את החיים עצמם, לא להרגיש שמישהו מדקלם טקסט."

בדרך לפרויקט הבא

כיום, זינגמן עובד על פרויקט חדש עם יונתן אינדורסקי: "משהו שמתרחש באיזה שטייטל יהודי במאה ה-19 במזרח אירופה, שקורה בו מקרה רצח מזעזע. זה מין טוביה החולב או כנר על הגג פוגש איזו דרמה סקנדינבית אפלה."

בהתייחסו לעתיד, זינגמן מציין את אהבתו לקולנוע ואת רצונו לחזור אל המדיום הזה: "אני מאוד אוהב פיצ'רים. אני חושב שזה סוג של יצירה שכל כך חשובה לי וכואבת לי. כי אני בא מקולנוע, אני בא מאהבת קולנוע."

על אף שהקריירה שלו פרחה בטלוויזיה, זינגמן מקווה לחזור ולביים סרטי קולנוע, למרות האתגרים הכלכליים: "סרט ישראלי, אם הוא לא איזה אירוע גדול או קומדיה סוחפת, קשה מאוד להרוויח ממנו. ובכל זאת, יש לי מלא דברים כתובים שעוד לא נעשו."

זינגמן מסכם את גישתו ליצירה: "אני מאוד אוהב דברים שמפתיעים אותי, וכמה שהם מפתיעים, הם עדיין מציאותיים ונכונים. לעשות משהו מזווית חדשה – זה מה שתמיד מעניין אותי ומחפש."

הפרק עם אלון זינגמן מציג מבט מרתק על תהליכי היצירה של אחד הבמאים המשפיעים בישראל, ומאיר את הדרך שבה סדרות ישראליות הופכות לתופעות בינלאומיות. הפודקאסט "סינמה שו"ת" ממשיך לספק הצצה מאחורי הקלעים של תעשיית הקולנוע והטלוויזיה הישראלית, עם מיטב היוצרים והיוצרות.