עכשיו שאנחנו יותר משנה באירוע, אפשר להגיד את זה בקול: אין שום תמורה הולמת למחיר ההקרבה של לוחם מילואים.

צריכה להיות רפורמה ברורה בתמורה למשרתי המילואים ומשפחותיהם. ולא – מסג' ב-500 ש"ח, שישי שבת במלון, ו-2 פגישות אצל יועצת זוגית – זו לא תמורה.

בתור התחלה יש להחריג את הלוחמים משאר המשרתים, לוחם מסכן את חייו ועוזב את הכל: משפחה, אישה, ילדים, עבודה, עסק, ספקים, לקוחות, מוניטין ועוד לתקופה ארוכה ובלתי נודעת, חווה דברים קשים בלחימה, המשפחה נושאת בעול עצום, למול משרת מילואים שלא נמצא בסכנה ומשרת ביומיות או במשמרות שמאפשרות להמשיך לעבוד במקביל.

יש כל כך הרבה דברים מהותיים שהמדינה יכולה להעניק למשפחה שחיה על הקצה כבר שנה, כמו לדוגמא:

פטור ממס הכנסה וביטוח לאומי – את החוב שלו למדינה הוא משלם בענק, גם לשכירים וגם לעצמאיים, להוביל הכנסה ריווחית יותר.

דמי המילואים צריכים להיות מוענקים גם לאיש וגם לאישה, לתת לאישה משכורת נוספת כדי שהיא תוכל לקחת כמה ימי חופשה מהעבודה לאפס את עצמה, את ביתה, לקחת נשימה ולהוריד הילוך.

עזרה משמעותית שתפצה על עסקים שקורסים בגלל שבעל העסק נלחם בלבנון ובעזה. מענק או משכורת של משרת מילואים זה נחמד, אבל זה לא מחזיר מוניטין, לקוחות שעזבו, ספקים שנטשו, חובות שהצטברו, בוסים שהחליטו להביא אדם אחר במקום ועוד תרחישים שמוציאים את הלוחם ממעגל העבודה ומוסיפות למשפחה עוד דאגה על הראש.

עוד דוגמא – הקלות באקדמיה לסטודנטים, נכון לכרגע כל מוסד מחליט אם בא לו ללכת לקראת הסטודנטים או לא, יש אוניברסיטאות שהעניקו פטורים מקורסים מסויימים, הפכו מבחנים לעבודות בית, הוסיפו זמן בסוף הבחינה והקלו איפה שאפשר.

ויש אונברסיטאות ש…כלום – נשארו ראש בקיר, לא הסכימו לתת שום הקלה ושום התחשבות, פשוט בושה.

צריך להיות חוק ברור שלפיו האוניברסיטאות הולכות ולא לפי איך שמתאים להן.

דוגמא נוספת, לתת בכורה בהגרלה של המחיר למשתכן ללוחמי המילואים, לא דורש הרבה מאמץ רק לשים את הגיבורים בראש.

לתת מענה אמיתי לאישה שבבית, עזרה עם הנקיון, עם הילדים, עם בישולים, עם השבתות הארוכות, כל מה שצריך.  אנחנו בדור ששני ההורים עובדים ומתחלקים בנטל של הבית, הילדים, המקלחות, ההשכבות, האיסוף והפיזור לבית הספר והגנים, הקניות, הריצה לרופא, הבכי בלילה. פתאם הכל נופל על כתף אחת וזה מוביל לעייפות שגוררת כעס (בנוסף למתח הפנימי של הדאגה), שגוררת התפוצצות בלתי נמנעת.

הכעס והפחד מצטברים על המדינה, על הבעל, על המפקד שלו, על הילדים, כמה אפשר עוד למתוח את החבל? בסוף זה יוצא על מישהו – ובצדק.

מסג' זה נחמד אבל זה לא מענה לשנה שלמה של חוסר שינה, זה גובל בזלזול, לוחמי המילואים ומשפחותיהם לא מחפשים את האקסטרה אלא את הרווחה בהישרדות היום יומית שמשדרת כלפי חוץ "עסקים כרגיל" אבל בפנים אין רגע של מנוחה מהפחד מהדפיקה בדלת, מהלחץ הכלכלי, מהנפש של הלוחם ומה שהוא ראה, מהילדים שמרטיבים בלילה..

ציונות ותרומה למדינה זה דבר ענק, זה מה שמחזיק את כל המשפחות, זו הרוח הגדולה של עם ישראל.

אבל בסופו של דבר אי אפשר להזין סבב ועוד סבב רק באידיאלים, יש לעשות רפורמה אמיתית שלא בנויה מפלסטר כמו יום כיף בלונה פארק, אלא בונה תכנית סדורה ועמוקה לטיפול בטובי בנינו ומשפחותיהם שמגיע להם הכל, באמת הכל.