הרב שמעון בן שעיה

הרב שמעון בן שעיה מתייחסת לתופעת פרסום הסקרים אודות היקפי החילון בציונות הדתית, טוען שזה מחטיא מטרה, פוגע בזהות דתית ומחזק תלישות, וקורא לגישה חינוכית עמוקה יותר

בימי מפנה היסטורי אלו, האומה זקוקה להנהגה רוחנית שתרומם את רוחה, תעניק משמעות אמונית למציאות ותכוון לאופק ערכי, מעבר למענה פרגמטי או פסיכולוגי גרידא, כפי שקרא הראי"ה קוק

אנו נמצאים על סיפה נקודת רתיחה תרבותית שמתנקזת לערכי הליבה הרגישים ביותר בערכי חיינו הישראליים, וכדי לתת מענה ראוי זקוקים אנו לגדודי מחנכים אידאליסטיים שיצופפו שורות יחד עם אלה שכבר עסוקים במלאכת קודש זאת

עצם ההשוואה בין סמוטריץ' ליחיא סינוואר, מעוררת חלחלה, אך התהייה המרכזית במיני סערה שנוצרה כאן, להבנתי מלמדת על משהו רחב יותר

ההזדהות עם כאבן של משפחות החטופים, הפכה להיות קנה המידה המגדיר ומהווה אומדן למוסריות רגישות ונאורות, ולדאבון הלב ויש אף מחובשי בית המדרש ורבניו שנשבים בתודעת הכזב הזאת

הסגידה לארה"ב טומנת בחובה טשטוש בערכי הזהות שלנו כעם נבחר שקיבל ייעוד ובשורה אוניברסלית לאנושות וחלף כך הפניית המבט והציפייה לאמריקה כמוה כבשורת ה'ברית החדשה', חלילה

היכולת ליטול חלק בדיון הלכתי רציני, מחייב שנים רבות של יגיעה לאורכה ולרוחבה של תורה ורק אז תהייה משמעות רצינית ולגיטימציה לשאת ולתת בסוגיות ליבה תורניות כראוי

פעמים ביטולה של תורה היא קיומה. זאת הבחנה שיכולה להתגבש רק במבט רחב וציבורי, כפי שנהג משה רבנו בשבירת הלוחות שהיו מעשה אלוקים,- ובכך הציל את האומה מכיליון

אין חולק שלאחר מתקפת הפתע הנוראית בשמיני עצרת נדרש חשבון נפש נוקב וכפי הנראה אף 'חילופי גברא', אך חטא הוא להיות כפוי טובה על מסירותם רבת השנים של רוב רובם של מפקדי צה"ל הבכירים עבור האומה

הציבור הדתי והלאומי עומד כיום בחזית המאבק על דמותה וצביונה של מדינת ישראל ומנסה לבלום את הפרץ הפרוגרסיבי והאנרכיסטי המונע על ידי קבוצות שוליים. אך צלקות העבר נותנות את אותותיהן גם עליו

מהאידיאל הגדול של חלוצי סבסטיה לפני 50 שנה הגענו כיום לתפיסה הרואה את מגוריה בהתיישבות לכדי מיזם נדל"ני שמתמקד בעיקר באיכות חיים וחיי קהילה נוחים

הדרך המפותלת לבניינה של האומה עוברת גם דרך מאבק מול אחים טועים ומשסים, ויחד עם זאת ידנו לעולם תישאר מושטת לאחוות אמת, לא מתוך פחדנות סהרורית או טשטוש זהות, כי אם מתוך אחריות לאומית וראיית ייעודה של האומה

אם בקרבנו יש ביזוי כלפי רבנים באשר הם גדול כקטון, אז מה נלין על ליצני הדור שמלעיזים על התורה והוגי אמריה. לא חרבה ירושלים אלא שהושוו קטן וגדול

המציאות בבתי המדרש והכוללים בציבור הדתי לאומי שונה מהותית, מרבית המוסדות הפכו למפעל להכשרת רבנים ודיינים אינסטנט ולא בהכרח להעמדת תלמידי חכמים, בתי מדרש שעיקר הכשרתם ממוקדת בצליחת המבחנים ולא בלימוד עיוני ותהליכי שבונה אישיות של ת"ח

תמה אני על ההולכים באדיקות אחר פסיקות חכמי צפו"א שידועים בהקפדה יתירה על שימור מנהגים כמופיע בספרי חכמי המערב גם כשאלו נוגדים פסיקות אחרות, ואף אני הדל משתדל לשמר מסורת הלכתית זאת, אז מדוע כאן אצה להם הדרך לבטל מנהג שהתפשט

נדמה שהאתגר נסוב בבן שאמנם נמצא איתנו אך בו זמנית שרוי תודעתית גם במקומות זרים מה שמורגל לכנות על הרצף הדתי, הבן והבת שלגמרי פעילים ורואים את עצמם כחלק מליל הסדר המסורתי והמקובל אך עשויים לסיים את הלילה במקום 'קצת שונה'

ברור לנו שדרכם של 'האחים לנשק' וחבריהם מוטעית מיסודה ומסוכנת לאומה אך לא ניתן לשלול את הנחת היסוד לפיה חפצים בדרכם שלהם להטיב עם החברה הישראלית וקורטוב של אמת קיים גם אצלם

כשם שלא יעלה על הדעת לבטל קריאת מגילה למרות השמחה שיש בה, הדורשים לבטל את שמחת הפורים השנה יתכן ובעצם חושפים שגם בשאר השנים משהו ביחסם לשמחה אינו מבורר דיו

הגיעה העת שנבין שאמנם קיימת מחלוקת עם חלק מהציבור החרדי ובעיקר רבניו ביחס למחויבות לומדי התורה ובכלל לשירות הצבאי, אך הבה נותיר זאת כמחלוקת עקרונית לשם שמים ולא נגרר חלילה לכדי איבה חברתית תוצר של מכונת הרעל הפרוגרסיבית