אחת הסוגיות המאתגרות וכאובות בציבור הדתי לגווניו, המטרידות הורים ומחנכים כאחד הינה תופעת הדתל"שיות לסוגיה השונים. זה לא מכבר בערב ראש חודש סיוון קראו רבים מאיתנו את תפילת השל"ה הקדוש ברתת, כמעין 'תפילה-סגולה' שהפכה לכמיהה רחבה של הורים רבים לראות את ילדיהם וצאצאיהם הולכים בדרך הישר והטוב, וכידוע כמעט ולא בנמצא הורים למתבגרים בפרט, שהחשש מזליגה משמירת תורה ומצוות שאינה מדירה שינה מעיניהם.

ביקורת על סקרי החילון במוסדות החמ"ד

הסיבות לתופעה מורכבות ורחבות משניתן לסקור בשורות אלו, אך לא לכך אני נדרש כאן. מה שמטריד בסוגיה דנן, שבשנים האחרונות גופים רבניים נכבדים וראויים מזמינים סקרים על מנת לעקוב אחר אחוזי החילון ותמיהתי על הדרך והאופן בו הם בוחרים לעסוק בסוגיה כאובה ורגישה זאת. דומה כי נוצר כמעין ספורט חדש האוסף נתונים סטטיסטיים על אחוזי החילון בקרב בוגרי מוסדות החמ"ד, מנתח אותם ומפרסמם בכלי התקשורת המייצרים גם הם הד ציבורי רחב סביב הנתונים.

טעות חינוכית בהגדרת הדתיות

להבנתי העיסוק הציבורי בנתוני הסקר לעין כל מחטיא את המטרה ואף יש בו שגיאה חינוכית והטיית האתגר לכיוון שטחי פופוליסטי ואף פטרוני המייצר קלסיפיקציה דתית וציבורית ובעיקר חוטא לאמת מיהו ומהי דתיות. נפתח ונאמר כי הגדרת הדתיות כפרמטר חיצוני מרדדת את היחס לתורה ומצוות כמדד שטחי המוגדר על פי מצוות בודדות וחיצוניות בעיקר. לעומת זאת תפקידם של תלמידי החכמים והמחנכים בחברה לא להעמיד 'דתומטר', להגדיר את מידת דתיותם של הצעירים ולהעביר להם מסר סמוי לפיו נכשלנו איתכם אתם שייכים 'למחנה האחר'. אלא להפיח אמון בטוב שבהם ולהעמיק את החלקים הבריאים והאידאליסטיים שקיימים באישיותם באשר הם, מתוך גישה זאת נוכל להרחיב את המכנה המשותף בתוככי המנעד הרחב בחברה ולא ליצור פרמטרים מקטלגים ומנוכרים של חברת סקרים, 'מדבר סקר תרחק'.

שאלות על מהות הדתיות האמיתית

ולגופו של עניין, ניקח אדם שחזותו דתית והוא משמר אורח חיים בעלת פרקטיות דתית אך תפיסתו הערכית מערבית פוסט מודרנית ופעמים הדוניסטית ולעומתו נציב את שכנו שערכיו שמרניים, חיבורו לרבש"ע ממקום פשוט ותמים אך הוא פחות מקפיד על מצוות מעשיות כפי שהורגל שכנו 'הדתי', האם יוגדר השני כדתי פחות מהראשון?! האם אדם בעל חזות 'תורנית' שיתכן ואף מאייש תפקיד חינוכי או רבני אך מדבר סרה בחבריו ומתעמר באלו הנתונים למרותו או לחילופין משמר הרגלי צפייה שלא עולים בקנה אחד עם נאמנות זוגית, יוגדר יותר דתי מאשר שכנו המסורתי שרגישות חברתית ונאמנות הינם שגרת חייו כי אצלו 'מילה זאת מילה' ?! האם דיין או רב שהשיגו את משרתם ע"י אינטריגות ותככים פוליטיים הינם יותר דתיים מאשר איש פשוט וישר דרך שעמל בישרות לפרנסת ביתו אך לא הורגל לדתיות מעשית אדוקה ?! האם חייל שאינו מוגדר כדתי אך מוכן למסור את נפשו עבור עם ישראל ללא כל אינטרס אישי צר הינו פחות דתי מחלקים אחרים בחברה שאדוקים בדקדוקי מצוות אך עסוקים בעולם הבא שלהם ודאגתם לאנ"ש בלבד ?!

הגדרות "דתי" ו"חילוני" וביקורת הראי"ה קוק

הגדרת המינוח דתי וחילוני החלה להתפשט בעת החדשה החל משלהי המאה ה- 19 כפי הנראה נוצרה בהשפעת תנועת ההשכלה בקרב יהודי מזרח אירופה, החילון שהחל לבצבץ דחק את הציבור ליצור הבחנה מבדלת בין מי שזהותו היתה דתית לכאלה שהפסיקו לשמור על מחויבותם להלכה בעיקר חיצונית, למרות שזהותם נותרה יהודית. ההבחנה בין המוגדרים דתיים לשאינם קיבלה הגדרה רדודה ושטחית של כ- 4-5 מצוות מתוך מכלול מצוותיה של תורה, כיום הגדרת הדתיות הופכת יותר ויותר להיות בעלת אוריינטציה להשתייכות חברתית שעל מנת להיות חלק ממנה עליך לשמר קוד לבוש ועוד כמה סממנים דתיים התנהגותיים חיצוניים כדי להיות חלק מהחברה הדתית / חרדית בעוד שהזהות או ערכי החיים עשויים להיות חילוניים לגמרי.

מרן הראי"ה קוק זצ"ל במאמרו 'מסע המחנות' מבקר בחריפות את ההגדרות המגזריות שהתפשטו בציבור 'חרדים' ו'חופשיים' (כיום מוגדר 'חילונים'), הגדרות שרק מעמיקות את השסע ואינן מקדמות מאומה, הרב מסכם את דבריו "אין לנו עצה אחרת, אמנם, כי אם להסיר את שמות הבעלים הללו מעל מחנותינו [הכוונה להגדרות 'חרדים וחופשיים'] … וטוב מאד לאדם שיהיה שקוע לחשב חשבון עצמו, ולחטט במומיו הנפשיים ולהביט בעין יפה על אחרים שיוכל באמת להיות שיש במצפונם גם אוצר טוב הסמוי מן העין".

השלכות פרסום הסקרים והצורך בגישה חינוכית שונה

גם אם נסכים כי יש תועלת כלשהי באיסוף נתונים לצרכים חינוכיים, אך מה ההכרח לפרסמם (שוב ושוב..) ולעורר דיון ציבורי סביבם?! אחד הגורמים להימצאותם של נערים ונערות מחוץ למסגרת הדתית נובעת מתחושת חוסר שייכות וניכור למקום הרגשי וחברתי אותו הם חוו במרחב הדתי בו גדלו, הגדרות מספריות וגרפיות רק מעמיקות את תלישותם וחוסר השייכות למקום שבאו ממנו. לרוב הם נמצאים עדיין בדיאלוג פנימי ביחס למקומם בעולם הדתי וממילא הקמפיין סביב אחוזי החילון נותן רוח גבית ל'כרטיס היציאה' שלהם.

בעידן בו אנו נמצאים, קיים חיפוש אחר משמעות שלצערנו עוברת גם דרך חתחתים, לכן נדרשים אנו לגדולי אמונה ורוח שיפיחו אמון בטוב הגנוז בכל חלקי החברה ויספרו זאת לצעירים התרים אחר דרכם, יפגישו אותם עם האור הגנוז בתוכם ולא כמלל דרשני בעלמא כי אם מתוך ראייה וודאית בסגולת הנשמה המפעמת בכל אחד מאישי האומה, נלך נא לאור דברי הנביא הושע באומרו "כִּ֛י נַ֥עַר יִשְׂרָאֵ֖ל וָאֹהֲבֵ֑הוּ וּמִמִּצְרַ֖יִם קָרָ֥אתִי לִבְנִֽי",- בעת שישראל היה עדיין נער רך בשנים, דהיינו במצרים, ואז ואוהבהו, וממצרים קראתי לבני אז הגם שהוא לא קרא אותי אני קראתי אותו באהבה שיבא אצלי כאב האוהב את בנו וקורא אותו שיבא אליו הגם שהבן אינו קורא אותו, [מלבי"ם].

=======

לתגובות והארות : sbenshaya1@gmail.com