שחרור חטופים או ניצחון במלחמה? גם וגם
העובדה ששתי העמדות לגיטימיות, ושהן גם סותרות אחת את השנייה, מכריחה אותנו לבחור. או ניצחון, או פדיון. אלא שאנחנו צריכים להכריח אותנו לנטוש את הבינאריות, ולאמץ את המורכבות כסוד ויסוד לקיומנו
העובדה ששתי העמדות לגיטימיות, ושהן גם סותרות אחת את השנייה, מכריחה אותנו לבחור. או ניצחון, או פדיון. אלא שאנחנו צריכים להכריח אותנו לנטוש את הבינאריות, ולאמץ את המורכבות כסוד ויסוד לקיומנו
בשונה ממה שמקובל לחשוב, משה מקבל את עצתו של יתרו באופן חלקי בלבד, ומציב בפנינו מצפן מה עלינו לקבל מאומות העולם, ובעיקר מה לא
זה אולי לא מרגיש ככה, אבל נראה שיאיר לפיד החליט שעדיף להתחרות בבחירות הבאות בנתניהו כיריב ראשי, ולא בבני גנץ, ועושה הכל כדי להשאיר את נתניהו מעל למים
בממ"ד הישראלי מחנכים לאמונה, לקידוש החיים, ולמחוייבות לתורה ומצוות, יחד עם חיבור עמוק עם כל הגוונים בחברה הישראלית, ויחס חיובי לחלקים מהתרבות המודרנית.
בשנים האחרונות האמינו בימין כי נתניהו מסוגל לנהל מדינה תחת כתב אישום, אולם ההתנהלות במלחמה הנוכחית והקרבות הפוליטיים מוכיחים כי הימין צריך להעמיד דמות חדשה ועדיף שתהיה בקונצנזוס
כתשובה להירצחו של הנהג של הרב דרוקמן אפי איובי הי"ד מכפר דרום, לקחה על עצמה הרבנית להגיע לטפל כרופאה את תושבי כפר דרום והביאה מזור לגופם ונפשם
ההכחשות של נתניהו על פרטי העסקה שפורסמו, אינן מגיעות במקרה. וכל הדיבורים על עסקה "מתונה" יותר מוכיחים – פה טמון הכלב | טור דעה
אל תתבלבלו: ריקוד על הדם ראינו בעזה ובשטחי הרשות. שם רוקדים על הדם ומחלקים ממתקים כשדם יהודי נשפך. רוצים לנגח פוליטית? לכו ומצאו לכם אילן אחר להיתלות בו
מדוע נשיא בית המשפט העליון נהג כפי שנהג בפסיקותו בבית הדין בהאג, והאם באמת פסק "נגדנו" בצווים איתם הסכים/ תגובה למאמר של יאיר אמר
אדם שנפגע בתאונת דרכים בישראל זכאי לפיצוי על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. אך מה קורה כאשר התאונה יכולה להיות מוגדרת גם כתאונת דרכים וגם כפגיעת איבה? האם הפיצויים ישולמו מחברת הביטוח כמו "תאונה רגילה", או שמא הפיצוי יתקבל מהביטוח הלאומי לפי הכרה באירוע כפעולת איבה?
הניצחון יגיע רק אם כולנו ננהג באחריות, ונבין שבזמן מלחמה אפשר לקדם רק מה שבקונצנזוס, ולא את מה שנכון בעינינו אך שגוי בעיני אחרים. איך אמרו עידן עמדי ושאר הלוחמים בקמפיין ההוא – אם אין לכם משהו מאחד לומר, תסתמו את הפה
אנחנו עסוקים בלדברר את עצמנו לעצמנו ולפעמים נוטים להתמקד בכך ולהסית מיקוד מהדברור החוצה, שהוא החשוב ביותר בנקודה שבה אנחנו נמצאים. את הזירה אנחנו מנהלים בעיניים מערביות – האם זה הדבר הנכון לעשות? הרציונליזציה כברומטר למדינות
בית הדין בהאג לא התחשב ב"מערכת המשפט העצמאית" בישראל, לא צוטט דיונים מבג"ץ בתור הוכחה לחפותנו ולא התלהב מהתפלפלויות חיות וכבוב, עוד קונספציה מתפרקת מול העיניים
עו"ד בתיה כהנא דרור, פעילת זכויות נשים וחברת מפלגת ישראל ביתנו, מתייחסת לצעד הבא שנדרש אחרי החלטת בג"ץ על שיתוף נשים בגוף הבוחר רבנים בישראל
"בני ישראל" צריכים לעשות מעשים בזמן הגאולה. להניח את רצונם האישי ולעשות רצון השם יתברך. הקב"ה מחכה לאותה קבוצה. לא מדובר על הרבה אנשים, ובזמן ההוא דובר על אדם אחד בשם נחשון שעשה זאת. בעקבותיו נבקע הים
המסר שלנו הלוחמים לעם ישראל: אל תקשיבו לדיבורי האולפנים על הפסד במלחמה ועל פילוג בעם, תרדו לשטח ותראו שאנחנו מאוחדים יותר מתמיד, תדברו עם הלוחמים ותשמעו על הניצחונות הגדולים מול אויב פחדן ומובס
מכתב של עוזרו של אייכמן ופורסם בספר "הכשר לרצח עם", ב-1967 מלמד שהאשמת היהודים במה שעוללו להם עצמם, אינה חידוש של בית הדין בהאג, אלא מסורת ארוכת שנים. המכתב שוב נראה אקטואלי לנוכח הדיונים בהאג
אל נסתפק בקריאות חלולות לאחדות שעלולות להתפוגג מהר מאוד. בשלה העת להוביל שיח של אחדות מבוססת זהות. לא להסתפק בסיסמאות ריקות אלא להעמיק חקר בשאלות מי אנחנו? מה הביא אותנו אל הארץ הזו? מה תכלית קיומנו כעם?
בין הדיווח על מספר הנופלים ביממה האחרונה למשפטים הקבועים שלו בחודשים האחרונים, משפט אחד של דובר צה"ל תא"ל דניאל הגרי בהצהרה הבוקר, צריך להדיר שינה מעינינו
יש כאן רק אופציה אחת: "מחה תמחה את זכר עמלק מתחת לשמים", או בשפה מודרנית יותר: זה או אנחנו או הם