בתקשורת ההמונים ישנה תאוריה שמדברת על מסגור. באמצעות המסגור ניתן לעצב נושאים ציבוריים עבור הקהל ולהשפיע בין השאר על ידי סמנטיקה וטרמינולוגיה.

כאן, הכל מתחיל ונגמר בכישלון ההסברתי והתודעתי של מדינת ישראל מול העולם וזה מתחיל בתפיסות ובהגדרות הכי בסיסיות.

הדוגמה הראשונה היא שאנחנו מדברים כל הזמן על כך שהפלסטינים חיים במחנות פליטים- מחנה הפליטים ג'באליה, מחנה הפליטים שועפט, מחנה הפליטים ג'נין וכו'. ההגדרה של מחנה פליטים היא מחנה זמני שנבנה ע"י ממשלות, האו"ם, ארגונים בינלאומיים ועוד. מחנה זמני! הפלסטינים שמתגוררים באותם "מחנות פליטים" חיים שם שנים ארוכות, כלומר לא מדובר במחנות פליטים.

שכונת שועפט בירושלים (צילום: אוליביה פיטוסי/פלאש 90)

מדינת ישראל נופלת בפח הזה ובעצמה משתמשת בטרמינולוגיה הזו של מחנות פליטים שמציירת את הפלסטינים כמסכנים בעיני העולם וגורמת לקהילה הבינלאומית לרחם עליהם ולראות בהם אנדרדוג. מי שגר באותו המקום שבעים וחמש שנה הוא לא פליט.

לפי המשוואה הזו כל היהודים שחיים בתפוצות הם פליטים

למציאות המעוותת הזו יש השלכות רבות, כך למשל, עצם העובדה שמדינת ישראל פועלת צבאית בעזה כתגובה לטבח הנורא ביותר שבוצע בתולדותיה, החטופים שמוחזקים ברצועה והזכות הטבעית להחזרת הביטחון ונטרול איומים עתידיים לאזרחיה, זוכה לתרעומת בקרב העולם כי הרי העזתים הם מסכנים שחיים במחנות פליטים.

זה ממשיך בתביעה המגוחכת של דרום אפריקה בבית הדין הבינלאומי בהאג שמדינת ישראל מבצעת רצח עם, שאנחנו כמדינה עשינו טעות קשה שהתייצבנו על מנת להשתתף בהליך האבסורדי הזה למרות שהמשחק מכור ועל אף הסיכונים להליכים נוספים נגד המדינה ואנשי כוחות הביטחון.

התביעה הזו, קיבלה חיזוק מחבר הכנסת עופר כסיף שחתם על עצומה שקובעת שמדינת ישראל מבצעת רצח עם.

הגישה הרופסת והמתחסדת שלנו קיבלה גושפנקה נוספת כשבהליך ההדחה של כסיף שהיה דרוש 90 אצבעות במליאה, בחרו יאיר לפיד, בני גנץ, גדי אייזנקוט ועוד חברי כנסת ממפלגותיהם שלא להגיע להצבעה ובכך להפיל את הדחתו של תומך הטרור. הרציונל מאחורי ההתחמקות שלהם היה שמדובר בהליך לא דמוקרטי ולא משנה מה אותו חבר כנסת עשה.

חברת הכנסת יוליה מלינובסקי (צילום: אוליבייה פיטוסי/פלאש 90)

השלכה נוספת על הגדרת ישראל של הפלסטינים כעם שהוא פליט, היא הלחץ האמריקאי והבינלאומי עלינו להכניס סיוע הומניטרי לעזה וכל זה כשבשבי ארגון הטרור חמאס נמצאים נשים, ילדים, גברים וקשישים שלא מקבלים שום סיוע הומניטרי בסיסי. מאיפה הקביעה ההזויה הזו שהכנסת סיוע הומניטרי לעזה צריכה להיות באחריותה של מדינת ישראל. העולם כבר שכח שלעזה יש גם גבול עם מצרים? ההנחה הטבעית ביותר היא שמדינה מוסלמית ערבית תדאג לאחיה המוסלמים בעזה.

השבוע הגיעה ההוכחה החותכת לכישלון המדיני, ההסברתי ואי היכולת ליצור את המסגור שמדינת ישראל היא הצד הצודק ושהישות הפלסטינית לא רוצה להכיר בנו כמדינה ושהדבר היחיד שבו היא מעוניינת זה רק לטבוח, לאנוס, לחטוף ולפגוע באזרחנו. זה קרה כשהתברר שאפילו ידידתנו הטובה ביותר הודיעה שהיא מקדמת תוכנית בזק להקמת מדינה פלסטינית.

האירוניה התאבדה כשאפילו החברים הכי טובים שלנו במקום לשלול כל היתכנות למדינה פלסטינית, החליטו לתת פרס לטרוריסטים על הזוועות שביצעו בשבעה באוקטובר.

קיבוץ בארי אחרי הטבח (צילום: יונתן זינדל/פלאש 90)

אלו מקצת מקרי הבוחן שמקשרים בין כשלון הסמנטיקה של ההסברה הישראלית במשך שנים לבעיה הפלסטינית לבין המדיניות המתחסדת שרוצה לרצות את כל העולם ואחותו.

בסופו של דבר, בעולם ובמיוחד במזרח התיכון מכבדים כוח, נחישות והחלטיות תקיפה והכל מתחיל ונגמר בטרמינולוגיה.

_________

חברת הכנסת יוליה מלינובסקי מכהנת מטעם סיעת ישראל ביתנו