דעות

בדרך זאת אנו עלולים להגיע למצב בו יעמדו בפנינו רבנים ודיינים בינוניים הרואים במלאכתם התמקצעות פורמלית ואולי אף סידור עבודה נח, וזאת רחוק מאוד מהייעוד המקורי של העיסוק בתורה שנועד לחולל שינוי בתרבות האנושית

תפילת מנחה רגילה ויומיומית של הרב אורי לא הייתה דבר רגיל. שום דבר אצלו לא היה רגיל, אפור ויומיומי. הכול היה נכון ומדויק, חשוב ויקר, קדוש ומרומם

הייתכן שהציונות הדתית, המגזר ממנו אני בא, היא אולי המגזר היחיד שלא התמודד דתית, מוסרית ולאומית, עם הבעיה הפלסטינית שנוצרה בעקבות מלחמת ששת הימים, בירושלים וביהודה ושומרון?

דווקא זה ממש עבד אצל חברות שלי, רק אצלי זה לא מצליח. לדעתי זה בגלל שאולי, אם הוא היה לוקח את עצמו בידיים ולא היה מתנהג אלי כמו לשפחה, אז בטוח הסדנאות היו מצליחות גם אצלי. אני פשוט צריכה להחליף בעל

הבעיה בריקוד הדגלים אינה מסתכמת באלימות הפיזית ובשירי הנקמה והשנאה. עצם הצעידה דרך הרובע המוסלמי, כאשר התושבים נדרשים להסתגר בבתים היא הפגנת אדנות בלתי נסבלת, שמעבירה מסר חד משמעי מי בעלי הבית ומי נדרשים להיות נשלטים ושקופים, תפאורה שעתידה להיעלם. יואל קרצ'מר-רזיאל כותב על מצעדי הדגלים והפרחים, ומעלה שלוש הצעות משלימות למוסדות חינוך דתיים

כשאתם תוהים למה הריקודגלים הפך לאירוע של חרד"לים בלבד, קחו בחשבון שכל עוד האירוע נעשה בהפרדה מלאה בין גברים לנשים, וכל עוד דגלי להב"ה נישאים בגאון, דתיים כמוני לעולם לא יוכלו לקחת בו חלק, וודאי שעל חילונים אין מה לדבר // פסית שיח

מילים יכולות להרוג. שקרים יכולים לשפוך דמים. עיתונות יכולה לסלף ולהמציא עובדות. אבל שקר אין לו רגלים, ואמת מארץ תצמח

שחרור ירושלים והבאתה תחת שלטון יהודי היא היא הבנייה המדוברת שעליה התפללנו כל כך הרבה, ובאותו יום שירושלים שוחררה היא בעצם נבנתה והתמלאו משאלות ליבנו ותפילת כל הדורות

המרכיב הלאומי בזהות של הציבור הדתי לאומי עלה על גדותיו, קיבל פרשנות לאומנית-מיליטריסטית, והפך, באופן מבהיל, לחזות הכל. בשביל לרסן ולעדן אותו, נדרשת עמדה דתית מהפכנית יותר, ברורה יותר, אמיצה, לא-מתנצלת; בתי מדרש שיושביהם ילמדו הערב גמרא בנחת, ולא יכתתו רגליהם בגסות בסמטאותיה היפות של העיר העתיקה

אני באופן אישי חש כמו הצנחנים, שאני כל כך מאוהב בה, שהייתי רוצה להישבע לה אמונים ולומר לה תחת חופה וקידושין – ״הרי את מקודשת לי ציון, כדת משה וישראל״

כשעברנו להתגורר בשדרות לפני כעשר שנים ביקשתי לראות את הזבילים, ואז הבנתי שהמלחמה היא לא על טריטוריה ולא על משאבים כלכליים; המלחמה היא על ירושלים

הרב שלמה אבינר מפרסם בקצרה את הלכות יום ירושלים שיחול ביום שישי הקרוב. אילו בגדים צריך ללבוש, האם יש עניין בסעודה חגיגית והאם אומרים הלל?

אם הטיל כבר חפר לנו את הבור – אנחנו נשתמש בו כדי להמשיך לצמוח. כל חפירה כזו תתמלא בשתיל עם אדמה. זה עיקרון חינוכי לחיים, לנסות לנצל לטובה נסיבות שנוצרו

בתחושת המסכנות יש כיף גדול. כשאתה קורבן, אתה מקבל קיום דרך הסיפור שלך. אתה מספר לאנשים: אתה שומע מה קרה לי? איזה מסכן אני? כמה אני עצוב? ככה אתה במרכז

חלק מן האירועים הטרגיים שנכנסו לסרט, אין להם שום קשר לאופי המדרשיה, לסוד קסמה או לנסיבות לנפילתה, ועצם הבחירה להכניס אותם, אפילו ללא אמירה ישירה שקושרת אותם, היא מניפולציה זולה שמעלה חשש כבד מאחורי הכוונות של היוצרים

יש משהו בהליכה אל… שלפעמים לא פחות מהנה מהיעד. היא ניסתה להמחיש לגבר עם עולם דימויים נמוך שכמוני, את החוויה. "זה כמו הליכה למשחק כדורגל". עשרות אלפים צועדים לעבר המגרש, צעיפים, חצוצרות, מוסיקה, רוכלים, דוכנים, שמחה והתרגשות באוויר. וככל שמתקרבים למגרש או למקדש הכל הולך ומתעצם. האנשים, ההמולה, האנרגיות | יורם לוי נסע לראשונה למירון וחזר עם טור

את השינוי בחברה החרדית לא ניתן יהיה לחולל בכפייה. כפייה עלולה בעיקר להזיק ולייצר אפקט הפוך. מי שצריכים להוביל את השינוי הם אנשים שמגיעים מתוך הציבור החרדי ובחרו להיות שותפים מלאים בנשיאת המדינה על כתפיהם. התפקיד שלנו הוא לתמוך בהם, ובעיקר להתאפק ולא להפריע

לאורך המבצע האחרון, שלל האורחים באולפנים סיפקו לצופים את המלל המוכר והישן: אין פתרון. מה הפלא, אנשי ביטחון יכולים לפתור בעיות ביטחוניות, אבל לא יכולים לפתור בעיות שהובילו לבעיות ביטחוניות // איתן אלחדז ברק

בחודשים האחרונים היה נדמה שראש הממשלה נתניהו בעיקר נגרר אחרי שותפיו ולא מצליח להוביל, מה שגרר ירידה באחוזי התמיכה. מבצע מגן וחץ העניק לו חזרה את המושכות על סדר היום

בתוך חוסר הוודאות של ההסלמה – בעלי עסקים עדיין צריכים להמשיך להביא כסף הביתה. ד"ר עמית הולנדר עם כמה טיפים לשיווק והגדלת ההכנסות גם בזמן שאתם במרחב המוגן