בניגוד לפרסומים הרבים אשר ליוו את "ועדת רבני הציונות הדתית" לבחירת רב ראשי, מה הרכב חבריה ומי העומדים בראשה, לא הצלחתי למצוא דבר וחצי דבר, מה היו הקריטריונים אשר הינחו את חברי הוועדה בבחירת המועמד המתאים לשמש כרב ראשי לישראל.

סליחה, למעשה באופן עקיף, כן הצלחתי לזהות שני קריטריונים שהנחו את שיקולי הוועדה, הראשון – השתייכותו המגזרית של המועמד – היינו שהמועמד יהיה מאנ"ש – מרבני הציונות הדתית.

והשני – הסכמתו של המועמד לקבל על עצמו את סמכות הוועדה, ובכלל זה את העובדה שנשים אינם חלק ממנה, שהרי "ידוע" כי בחירת רב ראשי אינו עניין לשיקול הדעת הנשי.

אבל מה הוועדה הייתה אמורה לדעת על מי שבחרה למשרה הממלכתית רמת המעלה של רב הראשי בישראל? אלו שאלות נשאלו המועמדים? ומה מתשובותיהם, עמדותיהם ותכונותיהם למילוי התפקיד היו אלו שהכריעו את בחירתם על המועמד הראוי ביותר.

הרב הראשי הוא גם הדיין הראשי

לרב ראשי לישראל ישנן סמכויות כבדות משקל, כוח ועוצמה אשר משפיעות על כל אזרחיות ואזרחי המדינה – אם בהיותו עומד בראש מועצת הרבנות הראשית, מחצית מזמן כהונתו (חמש מתוך עשר) ואם בהיותו מכהן כנשיא בית הדין הגדול לערעורים (גם אם אין לו כושר לדיינות) במחצית השנייה.

הרב הראשי לישראל (מכוח "חוק ההמרה") הוא גם נחשב כעומד בראש העדה הדתית, המוסמך היחיד לחתום על גיורים. וכנשיא בית הדין הגדול הוא מכריע גורלות של נשים גברים ומשפחות, ללא ערכאת ערעור מעליו. הוא שמחליט על הרכבי בית הדין, הוא שבוחר דיינים (כחלק מהוועדה למינויי דיינים) והוא שקובע את אבות בתי הדין. כראש מועצת הרבנות הראשית יש לו את הסמכות לתקן תקנות לדורות, לפסוק הלכות לרשויות המדינה, ולהגיב על סוגיות מוסריות ודתיות אקטואליות.

הרב הראשי לישראל בכוחו להכריע את אופיו של מערך הכשרות בישראל, ואת הקריטריונים לגיור. ועוד ידיו רב לו. ואחרי כל זה, לא סוד הוא כי ככל שתקציבה של הרבנות הראשית עולה (מ-2004 ועד 2020 התקציב הכפיל את עצמו מ 16 מיליון שקל ל-31 מיליון) כך האמון הציבורי במוסד הולך ונחלש (11% בקרב חילונים ו 37% בקרב מסורתיים לא דתיים לפי סקרן של המכון הישראלי לדמוקרטיה) ונדמה שבשנים האחרונות ממוסד שמטרתו קירוב היהדות וקירוב הלבבות, הפך לאחד המוסדות היותר מושמצים.

אז מה חשוב בבחירת רב ראשי? שבמקרה הטוב ממילא לא מעניין את רוב הציבור, ובמקרה הרע מאוס על רוב הציבור? מה מצדיק את הטרחה? את הכספים? את העמקת הריכוזיות ושליטת הדת במדינה באמצעות מוסד זה?

הרב כהנא ברח מלשחרר עגונה

השבוע נבחר הרב מאיר כהנא כמועמד הציונות הדתית על ידי חברי הוועדה, הרב כהנא הוא דיין נעים הליכות תלמיד חכם ומשכיל, אשר בוודאי מעורב עם הבריות, הוא גם מטיף לגברים סרבני גט. אבל במקרה אחד בתיק אחד של אישה עגונה אחת, בו הייתה לו הזדמנות להיות אמיץ הלכתית ולהתיר עגונה בפועל, הרב מאיר כהנא – פשוט ברח, הוא עם שני דייני ההרכב הנוספים שהיו איתו, באמצע עריכת גט, עזבו את החדר, בלי הסבר ובלי מילה נוספת – ברחו …

מאז, הגט לא נעשה, האישה נשארה בעגינותה, עד לפטירתו של הבעל מספר חודשים אחר כך. (גילוי נאות: התיק יוצג על ידי במסגרת עבודתי בארגון "מבוי סתום", תועד ופורסם בסרטם של דוד אופק, ומיה ווב "מסורבות", בהפקת אסנת טרבלסי)

כן אחד מהשלושה בחליפה השחורה בסרט, היה הרב מאיר כהנא, הוא הגיע לבית הבעל שאומנם היה במצב רפואי קשה, אך לאחר שהלכתית כבר נקבע כי יש בו די הבנה למתן גט, במטרה לערוך גט, ואז לפתע באמצע האירוע בין דמעותיה של העגונה תקוותיה ותפילותיה, מישהו הטיל ספק בכשרות המעשה, וזה הספיק לבריחתם של כל השלושה!

אף אחד מבניהם לא עצר את "הבריחה" – תרתי משמע, ואף אחד לא התיר את הספק. מאז, התרבו הדיבורים, גדלו ההבטחות אבל בפועל דבר לא קרה, ושום גט לא היה. זהו הסיפור על אישה אחת עגונה, שהרב כהנא יכול היה להתיר, ולא עשה.

אין צבע לכיפה שמתירה עגונות

אז אם נחזור לוועדה הנכבדה שבחרה, לקריטריונים של הבחירה ולהצדקה של כל המרוץ על המשרה הנחשקת (חוץ מכסף כבוד וכוח) נדמה לי שאם צריך לבחור קריטריון אחד, יהיה זה בתחום התרת עגונות – מי שיציג פתרון הלכתי ישים, שיעבוד עבור כל אישה שבשל ההלכה, נקלעה למצב של עגינות.

ובמה שנוגע לקריטריונים שכן הנחו את שיקולי הוועדה – מגזריות, והדרת נשים, אז מניסיון של הרבה שנים – אין צבע לכיפה שמתירה עגונות, כי מה שקובע זה מעשים ותעוזה (אגב מה עם הרב לביא שסלל דרך הלכתית להתרת עגונות? למה הוא לא מועמד לרב ראשי?)

ובעניין הדרת הנשים מהוועדה, אני בטוחה שאם הייתה בוועדה אפילו אישה אחת, אין לי ספק שהתשובה לשאלה: איך תנהג לפתרון בעיית העגונות? הייתה עבורה הקריטריון המנחה להכרעה מי ראוי להיות רב ראשי בישראל.

==

עו"ד בתיה כהנא-דרור היא פעילה חברתית, זכויות נשים. לשעבר מנכ"לית ארגון מבוי סתום לשעבר. מספר 8 ברשימת ישראל ביתנו.