הרב מרדכי אליהו זצ"ל, 13 שנים לפטירתו: בכ"ה בסיוון (ד') יחול יום השנה להסתלקותו של גדול הדור, הראשון לציון הרב הראשי לישראל ומי שכונה "אביהם של ישראל". יש הרבה סיפורים על הרב מרדכי אליהו, על הניסים, על כך  שהיה תלמיד חכם עצום, פוסק הלכה, מנהיג ציבור גדול, מקובל אלוקי, אבל בתור ילד שגדל בשכונת קריית משה ושזכה להתפלל בקהילתו של הרב, חוויתי את זה אחרת.

אומרים שאנשים גדולים נבחנים במעשים הקטנים וכך היה המפגש שלי עם הרב זצ"ל.

"היינו רצים מגינת המשחקים ללוות את הרב לבית כנסת"

הרב היה ממש מפיץ אור בשכונה, זה אולי נשמע קלישאה אבל כך הרגשנו. אומנם הייתי אז ילד קטן אבל אני ממש זוכר איך בכל שבת כאשר הרב היה הולך מביתו ברחוב בעל השאילתות לבית הכנסת ברחוב ריינס, ובחזור מבית הכנסת לבית, הייתה מלווה אותו פמליה של חברי הקהילה, זה היה מחזה מיוחד, הרב היה הולך במרכז וחברי הקהילה משוחחים ושואלים שאלות, והרב במאור פנים ובניחות הדעת משיב ומשוחח עם כולם.

הרב אליהו זצ"ל (צילום: יוסי זמיר, פלאש 90)

אני זוכר איך אנחנו הילדים שהיינו משחקים בגינת המשחקים הסמוכה, היינו רואים את הפמליה מתקרבת והיינו רצים ללוות אותו, לזכות במצווה, ליהנות מהאור. אף אחד לא חייב אותנו, או אמר לנו לעשות כך אבל זה היה פשוט בעינינו שנתקרב, שנלווה את הרב.

בין ספרי הלימוד ובהליכה לבית כנסת: הרב התייחס לכולם במאור פנים מיוחד

באחת הפעמים לקח אותי אבי זכרונו לברכה לרב, בשביל לספר לו שסיימתי ללמוד מסכת משנה, אבא ז"ל רצה שהרב יברך אותי על כך וכך היה. במהלך ההליכה של הרב לבית כנסת ניגשתי בביישנות כאשר אבי מחזיק בידי ומספר לרב שבנו הקטן סיים מסכת משנה, הרב בתגובה עצר את הליכתו ובמאור פנים עצום חייך אליי, שאל אותי מספר שאלות על המסכת ובירך אותי על ה-"סיום".

כך בזמן שכל ה"מבוגרים" מסביבו, ובתוך כל הפמליה הגדולה, עצר הרב וגרם לילד קטן וביישן להרגיש הכי טוב בעולם, את החיוך, את הברכה ואת הרוך של הרב לא אשכח עד היום.

כדי לצפות בסרטון זה, אנא הפעל JavaScript , ושקול לשדרג לדפדפן שתומך ב HTML5 video .

הרב מרדכי אליהו (דרכי הוראה לרבנים)

אחי הגדול חווה סיפור דומה כאשר בילדותו נאלץ לעבור ניתוח קטן. למרות שהניתוח לא היה מסוכן החליטו הוריי לקחת אותו לרב שיקבל ברכה לפני ההליך הרפואי. הרב היה אז אחרי ניתוח בעין ובאותה תקופה הוא בכלל לא יצא מהבית ואת התפילות ערכו אצלו בבית, אמי שתח' הכינה פתק להביא לרבנית בשביל שתעביר את השם לתפילה אצל הרב, היא כלל לא חשבה שהם ייכנסו, הרב לא קיבל קהל באותם ימים. אבל הרבנית התעקשה לא רק להעביר את הפתק אלא ממש להכניס את אמי ואחי אל הרב. כך כשהוא בזמן לימודו, עם תחבושת שמכסה את כל העין, עצר הרב חייך אליו ובירך אותו שהניתוח יעבור בשלום.

ברוך ה' הניתוח עבר בהצלחה כצפוי, אבל מה שאחי זוכר עד היום זה איך הרב עצר באמצע הלימוד בין הרי ספרים המונחים מכל צדדיו וכשהוא לא במיטבו עם תחבושת בעין, הסב את כל תשומת ליבו לילד הקטן שהיה מעט לחוץ לפני ההליך הרפואי.

"שהרבנית חלילה לא תתעכב בגללי"

דרשות שבת הגדול של הרב אצלנו בבית כנסת היו משהו מיוחד, בית הכנסת היה מלא עד אפס מקום באנשים שהתקבצו ובאו לשמוע את תורתו של הרב. גם על הדרשות האלה, אפשר לשמוע אלפי סיפורים, וחידושים, להכין הרבה כתבות, ולהתפעם.  אבל סיפור אחד מיוחד חקוק בזיכרונה של אמי ושל נשות הקהילה. זה היה בשבת תשובה שלפני יום כיפור. הרב הלך כרגיל עם כל מלוויו מביתו אל בית הכנסת למסור את הדרשה.

מעט לפני הכניסה לבית הכנסת, הבחין הרב שאשתו הרבנית שתחי' ביחד עם עוד כמה מנשות הקהילה שליוו אותה מתקדמת מעט יותר באיטיות מאחור. הרבנית והמלוות רצו לעלות לעזרת הנשים לאחר שהרב נכנס. אבל הרב שכל כך כיבד את אשתו, עצר וחיכה ובמחזה סוריאלסטי, הרב אליהו ועוד כחצי שכונה שמלווה אותו, חיכו לרבנית ולנשים שאיתה שלא יהיו יותר מדי מאחור, שחלילה לא יעכב אותה ותחכה בחוץ בגללו. הרב באמת כיבד כל אדם, אבל הכבוד שהוא נתן לאשתו היה מיוחד והסיפור הזה הוא אחד מיני רבים המדגים זאת.

הרב ויתר על ארוחת הבוקר ונשאל: "מה היה כל כך דחוף?"

יצא לי מעט לחשוב על זה על איך הרב מרדכי אליהו ידע להתייחס לכל אחד כאילו הוא הכי מיוחד שיש, וכאילו הסיפור שלו הוא הכי חשוב בעולם ונתקלתי בסיפור שסיפרה בתו של הרב בספר אביהם של ישראל, סיפור שאולי מבטא יותר מכל את הגדולה הזאת של הרב.

הבת מירב עמור, מספרת על אחד הבקרים בבית בזמן שהרב שימש כדיין, בכל בוקר עד השעה 9:00 היה מקבל הרב את הקהל הגדול שהגיע להתברך ולהתייעץ, בתשע היה הרב אוכל ויוצא לבית הדין. באחד הבקרים התפתחה מהומה כאשר לאחר שנגמרו זמני קבלת הקהל, אישה החלה להתעמת ולדרוש  מעוזרו של הרב, (הרב יהודה מוצפי ז"ל), שייתן לה להיכנס כי מדובר בפיקוח נפש.

(צילום: יוסי זמיר, פלאש 90)

"זו השאלה הכי חשובה ששאלו אותי היום"

זמני הביקור נגמרו והרב היה כבר צריך לאכול ולצאת לבית הדין, אבל הרב ששמע את המהומה יצא ואמר לעוזרו שזה בסדר ושיכניס אותה. לאחר כעשר דקות שישבה בחדרו של הרב, יצאה האישה. הרב מוצפי שהשתומם ונעצב מכך שהרב אליהו לא יספיק לאכול, ויצטרך למהר לבית הדין, שאל את הרב מה היה כל כך דחוף בשאלתה.

והרב אליהו ענה: "כן זה היה דחוף. היא סיפרה לי שהחתול שלה כבר לא אוכל כמה ימים והיא חוששת שהוא ימות אז היא שאלה מה לעשות. עניתי לה שאולי תחליף לו את האוכל, או תוציא אותו לטיול ועוד כמה עצות, ואם זה לא יעבוד שתחזור אליי בשנית".

הנוכחים בחדר השתוממו ושאלו: "האם זה היה פיקוח נפש? בשביל זה לא אכלת?". בתגובה ענה הרב את התשובה המדהימה שאולי מסבירה הכול: "זו השאלה הכי חשובה ששאלו אותי היום. צריך להבין שבשביל האישה הזאת החתול הוא מרכז חייה. אם הוא ימות – היא תהיה בצער גדול. אם הוא לא אוכל – היא במצוקה. צריך לעזור לכל אחד במקום שלו".

תמונה אחת שווה יותר מאלף מילים

הרב מרדכי אליהו היה אחד בדור בגדולתו בפסיקותיו ובסיפורי המופתים והניסים, אבל זה לא הכול. כאמור אנשים גדולים נבחנים בפרטים הקטנים, הרב אליהו זצ"ל ידע מה הם ה"הפרטים הקטנים" שבשבילנו היו "מרכז החיים".

אומרים שתמונה אחת שווה יותר מאלף מילים, אז בתמונה הראשית של הכתבה ניתן לראות אותי עם הרב זצ"ל במעמד גזירת השיער- "החל'קה", באירוע הזה הייתי אומנם קטן בכדי לזכור משהו אבל רק מלהסתכל בתמונה ולראות איך הרב שכל חייו התעסק בעניינים שברומו של עולם מסתכל וכאילו מדבר עם בן גילו ולא עם ילד בן 3, ניתן להבין את גדולתו וייחודו של הרב מרדכי אליהו זכר צדיק וקדוש לברכה.