את שלוש התמונות הנפלאות האלה שלחה לי מירב עמור, הבת של הרב מרדכי אליהו זצ"ל. הערב ימלאו 13 שנים לפטירתו של הרב הראשי, הראשון לציון, המקובל, הפוסק – אבל היא מבקשת לספר עליו כאבא:

"הוא היה הכי אבא שאפשר. הוא היה מצייר לי את כל השערים למחברות. היה לו כתב מאוד יפה, והוא היה יושב איתי ביחד, משרטט, וביחד היינו צובעים את השער. הוא היה האדם הכי עסוק, טרוד ומבוקש שהכרתי, אבל הוא ידע להיות מאה אחוז איתי. להתפנות מהכול ולשבת בסבלנות ובנחת.

הוא גם היה לומד איתי לכל המבחנים במקצועות הקודש (תורה, נביא, דינים). זה היה חשוב לו. הוא תמיד היה שואל שאלות קלות במיוחד. היום אני מבינה שהעיקר אצלו היה ההרגשה שלי, הביטחון העצמי, איך אני יוצאת למבחן.

כשחזרתי הביתה עם תעודה הוא היה אומר: על ה'טוב מאוד' אימא תיתן לך פרס. אני נותן פרס על כל מה שמתחת ל'טוב מאוד'. הוא שיבח אותי גם על הציונים הפחות טובים. הוא רצה שארגיש טובה ומוצלחת גם אם אני לא מאה אחוז בכל דבר.

כדי לצפות בסרטון זה, אנא הפעל JavaScript , ושקול לשדרג לדפדפן שתומך ב HTML5 video .

הרב מרדכי אליהו (דרכי הוראה לרבנים)

בשבתות אחר הצהריים עשיתי בשכונה חידון על פרשת השבוע לילדים, וחילקתי פרסים. אבא היה יושב ביום שישי ומכין איתי את החידון בשיא הרצינות. הוא כתב איתי את השאלות, וגם התעניין מה הפרסים שאני אחלק, וכך יצאתי לפעילות, עם הדפים שהכין. יש לי קלסרים של כל החידונים האלה, בכתב היד היפה שלו.

אני נזכרת בו המון, כאימא וגם כמורה. כולנו עסוקים, העולם תמיד קורא לנו, אבל הוא ידע לעצור ולהיות שם בשבילי, בכל כך הרבה חוכמה ותבונה".