תכנית “הדתיות האלה”, בהנחיית הדר בן חמו ואורטל ברזילי, שוב אירחה פאנל נשי כדי לדון באחת השאלות הבוערות והמורכבות ביותר במרחב הציבורי בישראל.
כשנשים מגיעות לקלפי - האם הפמיניזם והייצוג הנשי באמת משפיעים על הבחירה שלהן, או שבסוף הזהות הפוליטית, המפלגה והעמדה האידיאולוגית גוברות על הכול?
נשים בפוליטיקה: האם אנחנו באמת רוצות ייצוג נשי - גם כשהוא לא מצביע כמונו?
בפאנל השבוע השתתפו ח״כ לשעבר רחל עזריה - מנכ״לית העוגן למשפחות המילואים; ד״ר מזי אבידוב (מזל) שאול, לשעבר מנכ״לית עמותת כ״ן מאמנת, מרצה ומחברת הספר “פוסעת בדרכי”; ליאור יאדו, יועצת אסטרטגית־התנהגותית; ואשת התקשורת אפרת שוקרון.
במהלך השיחה נפתחו שאלות על ייצוג נשי בפוליטיקה, על המחירים שנשים משלמות כשהן בוחרות להיכנס לזירה הציבורית, ועל השאלה האם מדובר בפחד מחשיפה, זמן וכסף — או במערכת שמראש ממדרת נשים ומקשה עליהן להיכנס פנימה.
היעדר נשים במעגל מקבלי החלטות משפיע על סדרי העדיפויות
רחל עזריה הביאה לשיחה את ניסיונה מהזירה המוניציפלית והארצית, ודיברה על כך שגם בנושאים שמוגדרים “נשיים”, כמו מקוואות, כאשר אין ייצוג נשי משמעותי סביב שולחנות קבלת ההחלטות - קשה מאוד לתת מענה אמיתי לציבור. לדבריה, היעדר נשים במוקדי הכוח אינו רק עניין סמלי, אלא משפיע בפועל על איכות השירות, על סדרי העדיפויות ועל היכולת לראות צרכים שלא תמיד נראים בעיניים גבריות.
ליאור יאדו הציגה מבט חד מתוך עולמות האסטרטגיה וההתנהגות הפוליטית. היא דיברה על המספרים, על כמות הנשים שנמצאות בפועל בפוליטיקה הישראלית, על הסיכוי של נשים להיכנס למערכת, ובעיקר על המחירים הכבדים שהן משלמות בדרך.
מצד אחד, היא עודדה נשים להיכנס לפוליטיקה ולהשפיע; מצד שני, היא לא ניסתה לייפות את המציאות: מדובר בזירה קשה, חשופה, תובענית ולעיתים אכזרית במיוחד כלפי נשים.
המצב הנוכחי עדיין רחוק מלספק
ד״ר מזי אבידוב (מזל) שאול דיברה על ניסיונה בעבר להקים מפלגת נשים, ועל התחושה שהמצב הנוכחי עדיין רחוק מלהיות מספק. היא הדגישה את החשיבות של מגדר כעניין ציבורי ופוליטי, וטענה כי בלי חקיקה ברורה ושוויונית, שתבטיח ייצוג שווה לנשים ולגברים, השינוי לא יקרה מעצמו.
אפרת שוקרון הביאה את הקול החרדי־נשי אל מרכז השיחה. כאשת תקשורת מהמגזר החרדי, היא דיברה על הצורך להשמיע קולות של נשים חרדיות במרחב הציבורי, ועל הדרך הארוכה אך החשובה לשילובן במוקדי השפעה.
כשנשאלה האם ייתכן שבעתיד נראה נשים חרדיות גם בכנסת, או שמדובר בחלום רחוק, היא דיברה על כך שהתהליך כבר מתחיל לקרות - גם אם עדיין אין חברות כנסת חרדיות - ועל כך שהשינוי יכול להגיע בסופו של דבר גם דרך חקיקה.
הדר ואורטל היו שורדות באותה רשימה?
כמו תמיד ב”הדתיות האלה”, לצד העומק והדיון הציבורי, היה גם הרבה הומור עצמי. הדר ואורטל תהו בקול מה היה קורה אילו הן היו נכנסות לפוליטיקה בעצמן, האם היו מצליחות לשרוד יחד באותה רשימה, ואיך בכלל נראית פוליטיקה כשמכניסים אליה גם צחוק, מגזריות, נשיות והרבה מודעות עצמית.
אחת השאלות החדות שעלתה בפאנל נגעה לסטנדרט הכפול: האם גברים באמת מצליחים יותר בפוליטיקה, או שפשוט כשגבר טועה - זה עובר, וכשאישה טועה - זה הופך לאירוע? סביב השאלה הזו התפתח דיון על האופן שבו נשים נבחנות במרחב הציבורי, על הציפייה מהן להיות גם חזקות, גם נעימות, גם מקצועיות, גם אימהיות, גם חדות - ובעיקר לא לטעות.
"אחרי השיחה הזו הבנתי שאישה צריכה לבחור באישה"
לקראת סוף הפאנל שיתפה הדר בן חמו כי דווקא השיחה הזו גרמה לה להבין מחדש את החשיבות של אישה שבוחרת באישה. לא מתוך מסכנות, לא מתוך קטנות ולא רק כסיסמה פמיניסטית - אלא מתוך הבנה שהקול הנשי במרחב הציבורי הוא קריטי. “לפני הפאנל לא בטוח שהיה משנה לי אם זו אישה או גבר”, אמרה, “אבל אחרי השיחה הזו הבנתי כמה זה חשוב שנשים יהיו במרחבים ציבוריים, בעמדות כוח ובתפקידים משמעותיים - כדי שגם לנו, האדם הקטן, יהיה טוב יותר”.
ובכל זאת, כמו שהודו הדר ואורטל בחיוך, לקראת סוף השיחה הן גם “ירדו מהפנטזיה” והבינו שפוליטיקה אולי גדולה עליהן כרגע. אבל דווקא מתוך זה הן שמחו לדעת שיש נשים חזקות, חכמות ומעוררות השראה שכבר עושות את העבודה הזו בשטח - ונכנסות לעולמות הפוליטיים והציבוריים כדי להיות נציגות ראויות עבור נשים רבות אחרות.
הפאנל לא ביקש לתת תשובה אחת פשוטה. הוא ביקש לפתוח את השאלה: האם אנחנו באמת רוצות יותר נשים בפוליטיקה - גם כשהן לא חושבות כמונו? האם ייצוג נשי הוא ערך בפני עצמו, או רק כשהוא מגיע מהמחנה שלנו? והאם שינוי אמיתי יקרה מתוך רצון טוב של המערכת, או רק כשנשים ידרשו את מקומן באופן ברור, חוקי ומחייב?
תגובות