אתמול שלחתי לכמה אנשים את הפסקה הבאה ושאלתי מי לדעתם כתב אותה:
"תעודת הגאולה היא האות היותר גדול על הצלחתה, כי רק בהכרת התעודה יתאזר בגבורה האדם והלאום לעשות גדולות ונצורות, ולפי גודל הרעיון התעודתי - כן יתגבר האדם לפעול ולעשות, להעפיל ולעלות, וכן תשרה עליו רוח אלקים, רוח עצה וגבורה, חכמה ותבונה, למלוי תעודתו, ולפי גדלות רעיון התעודה ופעולות הגשמתה, כן יוסיף להשפיע כבוד והוקרה בעיני כל העמים מסביב".
התשובה שרובם ענו כמובן היא, הרב קוק, כך גם עונה הצ'אט אגב. אבל לא. זה לא הרב קוק.
אלו דברי הראשון לציון הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל, מתוך המאמר "הגאולה ותעודתה" בספרו "הגיוני עוזיאל".
אשתף אתכם שאת ה"תרגיל" הזה עשו גם לי לפני בערך 18 שנה. שיעור ד' בישיבה הייתי אז, וגם אני השבתי "כמובן! זה הרב קוק! אורות התחייה נכון? בחמישייה או באורות?".
וגם אני הייתי המום מכך שפסקה כזו כתב הרב עוזיאל, במיוחד בהתחשב בעובדה שעד לאותו רגע כמעט לא ידעתי עליו כלום, מלבד שהיה בעבר הרב הראשי לישראל ושיש לי חברים שלמדו בבית ספר יסודי על שמו בנתניה ..
אני זוכר את הרגע הזה כאילו לא חלפו מאז 18 שנה. אני יושב שם בבית המדרש, המולה של לימוד תורה מסביבי, ואף אחד לא מבין מה עובר עלי באותם רגעים. איך שפתאום נופל האסימון.
מה הסתירו מאיתנו. מה מנעו מאיתנו. לא בכוונת זדון חלילה. אבל כן בחוסר עניין, בביטול ובעצלות מחשבתית שאין ליהדות ספרד מה להציע בנושא הזה.
איך יכול להיות שבישיבה, ולא רק בזו שלמדתי בה אלא בכל הישיבות בהן החברים שלי למדו ברחבי הארץ, מלמדים רק מהר"ל (שאהבתי ללומדו עד כלות), הרב דסלר, רבי נחמן, הרב סולובייצ'יק, ומעל כולם – הרב קוק.
ואם שאלנו "מה, אין ספרדים שכתבו דברי הגות?"
אומרים לך "בטח שיש – הנה הרמב"ם, הכוזרי, רבינו בחיי. מה, לא מספיק?"
ואתה מקבל את זה כעובדה, כאילו בימי הביניים יהדות ספרד פרחה, אך ב-500 השנים האחרונות, מאז הגירוש בעצם - נאדה.
מי יגלה עפר מעיניכם רבי משה כלפון הכהן, הרב אלקלעי, הבן איש חי, רבי רפאל בירדוגו, רבי יוסף ורבי שלום משאש, הרב בן אמוזג, וכמובן – הראש''ל הרב בצמ"ח עוזיאל.
וזה מבלי להזכיר את פועלם של מנהיגים שכמעט ולא הותירו אחריהם כתבים כמו דונה גרציה, רבי יהודה הלוי מרגוזה ומושא הערצתי הראש''ל הרב יעקב מאיר.
איך יכול להיות שמוסדות החינוך בהם גדלנו הרגילו אותנו לחשוב שכל שיש ליהדות ספרד להציע במאות השנים האחרונות, הוא רק פיוטים לשולחן שבת ואוכל מתובל?
זו הנקודה שבה ירד האסימון, ובה החלטתי לא להסתפק יותר במה שלימדו אותי, אלא לחקור וללמוד עצמאית ולהכיר עוד ועוד. ומאז, לא פסקתי לרגע.
עכשיו בטח תגידו כל זה היה שייך לפעם, לפני כמה אמרת? 18 שנה? המצב היום שונה. האם זה באמת המצב? אז היום רובכם מכירים את השמות שציינתי קודם לכן, והם לא חדשים לכם, זו התקדמות בהחלט.
אבל האם בישיבות שהתחילו את זמן אלול בשבוע שעבר קבעו באחד מספרים אלו לימוד קבוע? האם ילמדו השנה שוב את אורות התשובה של הראי"ה זצ"ל בפעם המי-יודע-כמה, או שאולי הפעם ינסו להתמודד עם מה שכתב הרב עוזיאל ב"הגיוני עוזיאל" על התשובה (אגב, מיד לאחר המאמר שבפתיחת הטור)? האם לפרשת שבוע יקראו שוב פיסקה של השפת אמת, או שהפעם ינסו לקרוא גם מ"מי מנוחות" של רבי רפאל בירדוגו?
אני מתחיל להישמע כמוני של לפני 10 שנים, ובכנות אני פחות אוהב את זה.
אבל אם אועיל לבחור ישיבה אחד!!! שהתחיל את לימודיו בשבוע שעבר לפתוח את עיניו, ולשוב אל כל האוצרות שלנו, ולא רק לאותן אוצרות שחוזרים אליהם שוב ושוב; אם אועיל לאיש חינוך אחד להעביר הפעם לקבוצת הלימוד שלו קטע ממכתב של הרב משאש או סיפור מהבן איש חי - בזה יהיה שכרי.
ביום חמישי הקרוב כ"א באלול, הוועד להוצאת כתבי הרב עוזיאל מקיים אזכרה מוקדמת במלאת 73 שנים לפטירתו של הראשון לציון והרב הראשי הראשון למדינת ישראל הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל זצ"ל, ובה ישיקו את המהדורה החדשה של חיבורו המונומנטלי "הגיוני עוזיאל", שקשה להפריז בחשיבות לימודו בדורנו. קנקן חדש מלא ישן, הגות יוצאת דופן של מי שהיה גאון לדורות, וחותמו אינו מוטבע מספיק בציבור.
רוצים להראות שהמצב שונה? נתחיל מלהגיע.
==
הרב הראל מקייס הוא רכז ארצי לרבני בתי הספר בחמ"ד; מרצה וחוקר יהדות ספרד.