דעות

הר הבית מלמד שכל התהליך הציוני שעברנו במאה השנים האחרונות, הוא בעצם תהליך גאולה שניזון מההבטחה האלהית לשוב לציון, ומכמיהה יהודית בת אלפיים אל מקום המקדש. המטען הזה כבד על נתניהו

כשאמנון יצחק שוכח לציין שגם דוד הפיל את גולית בעזרת שינון משניות ולא בעזרת קליעת אבן למצחו… אין מה לומר. כל השומע יצחק לו. אליהו גליל עולה להתקפה

התנהגתם של משה רבנו, דוד המלך ואפילו בני ישראל בכניסתם לארץ מלמדים כי בשעת מלחמה נלחמים ולא מתפללים, לא אומרים תהילים אלא בוחרים אנשים ויוצאים להילחם באויב

במסגרת ציון עשרים שנה לרצח ראש הממשלה יצחק רבין, יש את הנושא שהתקשורת תשמש בו כדי להאשים את הדתיים ברצח, והרבנים יעדיפו להעביר נושא באלגנטיות. אבישי גרינצייג חוזר לדיון האם לרבין היה דין רודף?

לא מגמה פוליטית, חלילה, הנחתה את הגדולים הללו, אלא הנאמנות המוחלטת לדבר השם ולתורתו והשאיפה העמוקה להרמת קרן ישראל בארצו

איך אפשר לומר באיזשהו שלב, באיזושהי שעה, שלהתחזק בתורה זה שטויות? איך יכול לצאת משפט כזה מתוכינו? לא חסר לצערינו מי שחושב שהתחזקות בתורה היא לא נדרשת, אבל למה שאנחנו נאמר כך?

הסיבה המרכזית לפחד ולהיסטריה היא המדיה החדשה הגורמת לכך שתוך שניות כולנו רואים את הפיגוע מכל זווית אפשרית. כאשר אנחנו רואים "און ליין" אדם ההולך לתומו ברחוב ומישהו קופץ עליו ודוקר אותו, אנחנו חושבים שזה יכול לקרות גם לנו. היכולת לראות הכל גורמת לנו לפחד יותר מכל.

הערבים ממשיכים לדקור כשהם יודעים שכל פיגוע הוא פיגוע התאבדות. בחומת מגן, שברה ישראל את היכולת של הערבים להוציא פעולות טרור, הפעם צריכה לבוא פעולה שתוציא מהם את הרצון

תנועת "חיזב א-תחריר", שמקורה באותה תפיסה אסלאמית של דעאש, הלכה והתחזקה בקרב ערביי עזה יו"ש ומזרח ירושלים כבר מ-2007, על רקע האכזבה מהפתח ומהחמאס

טיעוניהם של האוסרים הם שניים: האחד, הלכתי: הגבולות לא ברורים ויש חשש שבקלות העולה יגיע למקום שבו יתחייב כרת. השני, רוחני; והוא שהר הבית נעלה מהרמה שלנו כיום, ועלינו להמתין בסבלנות להתעלותה של האומה ולהשראת השכינה עד שנזכה לעלות להר ולמקדש בב"א.

אם מישהו מרגיש תחושה של דז'ה-וו בשבועיים האחרונים היא לא מקרית. כבר היינו בסרט הזה. וזה נגמר רע. נתניהו חוזר על הטעויות של אהוד ברק ומוביל לאינתיפאדה שלישית

צינורות ההזנה שלנו בימים אלו, אלו שמספרים לנו מה קורה ברחובות, חייבים להיות כאלו שמעוררים בנו את צדדי האמונה העמוקה שבנו וממילא דוחפים אותנו גם לעשייה חיובית ומועילה

אני מכבד את הכבוד הערבי, אינני בז להם כמו אנשי השמאל שבזים לעצמם ומתביישים ביהדותם ומתוך טיפשות ועיוורון חושבים שגם הערבים יעשו כן תמורת קדמה ורווחה כלכלית. ברוך מרזל בשיעור קצר על אסלאם

כמו שטעו כמה לייחס אשמה למרדכי שעורר זעמו של עמלק, ובאמת החטא היה בהתקרבות לגוים; כן בימינו המאשימים את העולים להר הבית כאילו הם הדליקו את המדורה, טועים בכתובת

אסור לנו לחשוב כמו אישה מוכה, הר הבית שייך לעם ישראל. אם מרגיז את המוסלמים שאנו עולים להר הבית, זו רק סיבה נוספת לעלות לשם. למה שלא נלמד ממה שאמר אחמד טיבי?

מסתבר שערבים מבינים יותר טוב איך מתמודדים מול ערבים – בכוח ולא ברחמים. חרם כלכלי, חרפת רעב וסירוב להעסיק ערבים כל עוד אבן אחת נזרקת על רכב יהודי – תחסל את הטרור לשנים רבות. תלמדו מעלי סלאם

המאבק שלנו היום הוא בין מי שמאמין שהאדם נברא בצלם ולכן עלינו לקדש את החיים, לבין מי שמקדש את המוות כי איננו מאמין בקדושת החיים

אנו רואים כי דווקא בכך שאנו נוטשים את מקום מקדשנו ומאפשרים לאויבינו לעשות בו כרצונם, בכך אנו מסכנים את חיינו שאנו נותנים להם בעלות בתוככי ירושלים. והלכה פסוקה היא בשו"ע

לא תחי פלסטין! ולא די לכיבוש! "א-לוהים גדול" זה מה שהם אומרים. הם באים בשם הא-ל. כמה שניסינו לברוח מזה… כמה רצינו להימנע… הרי אם הם נלחמים בנו בשל זהותם הדתית, צריך להיכנס לתוך הראש הדתי הזה. ולמי יש כוח?