בשבת האחרונה, שבת 'ארגון', צעדו אלפי פעילי בני עקיבא ברחבי הארץ אל הסניפים המהווים עבורם בית שני, מתנ"ס, בית מדרש, מגרש כדורגל, מרכז חברתי, במה רעיונית, ערש חלומות… ומה לא?

מיטב הנוער מבלה בתנועה ימים ולילות בעיצוב עולמו האישי והערכי, ומצפה לרגע בו יוכל להביא לידי ביטוי את פירותיו. גולת הכותרת עבור רבים מחניכי בני עקיבא היא ה'יציאה להדרכה' המהווה הזדמנות ראשונה להנהיג, להוביל, לחנוך, לחבק ולהעניק ידע שהגיע לכדי בשלות.

אבל לא כולם יכנסו להדרכה. ככה זה.

רוב פעילי בני עקיבא לעולם יישארו בגדר חניכים, כמוני, כמוך וכמו רבים אחרים.

אבל חבר בבני עקיבא לעולם נשאר חבר, ועמו השאיפות והרצון להגשים.

בחירת מדריכי התנועה הינה משימה מאתגרת וחשובה מאין כמותה, אך לא פחות מכך חשובה הבחירה מי לא יכנס להדרכה. דווקא בנקודת הזמן בה התקוות והחלומות מגיעים לכדי מימוש חשוב להנחיל לילדינו את מגוון ערוצי התרומה והעשייה המשמעותית. דווקא בנקודת הזמן הזו חשוב לייצר מקום לכל אחד מהחברים בו יוכל להביא לידי מימוש את יכולותיו ותרומתו לחברה.

זהו הרגע בו ראוי שילמדו כי הבחירה לתרום תלווה כל צעד בחיינו, וכי תמיד תמיד יש מה לעשות, גם אם לא זכינו במה שנחשב ליוקרתי.

לצערנו, בסניפים רבים תהליך ההכנסה להדרכה  מלווה בפירוק השבט המקורי –  במקרה הטוב, ולכעסים ועלבונות – במקרה הפחות טוב לכדי פגיעה בנפשות וכתוצאה מכך לנשירת חברים רבים ויקרים מהפעילות בבני עקיבא.

החמצה משולשת:

  • אבדן נוער איכותי ומלא מוטיבציה לנטילת משימות ואתגרים חברתיים נוספים
  • פגיעה בערך הערבות עליו מחונכים כולנו כדברי ר' עקיבא "ואהבת לרעך כמוך"
  • החמצת ההזדמנות להטמיע את המחויבות להשתלב ולתרום בכל שלב, במרכז העשייה או בשוליה. איש איש כפי כישוריו ויכולתו.

אל לנו לאפשר לזה לקרות. זו חובתה של התנועה, זו חובתו של כל אחד מאיתנו. על התנועה להשכיל להתחדש ולחייב כל סניף להגדיר מגוון משימות לבני השבט החדש ואין סוף לצרכים… רק צריך לרצות.

מיהו מדריך? קריטריונים? האם משאירים זאת בידיה של קומונרית חדשה ומדריכה בת 17? או דואגים שבוגר אחראי ילווה? איך נוהגים ברגישות ובבהירות כלפי הנותרים מאחור? איך מייצרים מצב שכל עשייה ברוכה ויוקרתית ממש כמו הדרכה? איך נמנעים מערבוב משפחולוגיה, פוליטיקה ושות' או לפחות ממזערים?

ישנן תנועות נוער בארץ אשר כל הבוגרים שלהם ממשיכים לתפקד בסניפים ומקבלים תפקידים אשר לצופה מן הצד – נראים לעיתים כטכניים ואולי אף זניחים.

אז מה? חניכים אלו ממשיכים להגיע בערבי שבתות! הם ממשיכים להשתלב בחברותא במהלך השבוע ודבקים בטוב!

אנשים רבים סביבינו, בוגרים ומתפקדים, סוחבים על גבם את אותה צלקת "בגידה גדולה" שבגדה בהם תנועתם, לעיתים על ידי קומונרית מתחילה ולעיתים על ידי תיכוניסטית שלא הצליחה לעיתים להסביר לעצמה את פשר הבחירה.

תנועת בני עקיבא חייבת לעשות חשבון נפש ולדייק את הדרך, הדרך העולה בית אל בבואם לבחור את הנכנסים להדרכה, יידרשו מדריכי השבט החדש והקומונרית לשבץ את כל החניכים, איש איש במשימתו ובאתגר שייוחד לו מתוך ראיית כלל האתגרים והפניית חניכים דומיננטיים גם למשימות אחרות מלבד ההדרכה.

אל לנו להשאיר אף חבר וחברה מחוץ למעגל העשייה והחברה!

הרוב הדומם לא תמיד נותן את קולו. הוא פשוט נאלם…

כי בדמנו היא. בלב אמיץ בעזרת השם עלה נעלה.

(המאמר נכתב על ידי קבוצת אמהות מהמרכז שמעדיפות להשאר בעילום שם)