לדבר על ממלכתיות בקבר בן גוריון זו בדיחה גרועה
נשיא המדינה וראש הממשלה דיברו על ערך הממלכתיות באזכרה לדוד בן גוריון. אלא שהם כנראה שכחו איך הוא השתמש בצה"ל כדי לירות אש על יריבים פוליטיים וכינה את יריבו בכנסת – היטלריסט
נשיא המדינה וראש הממשלה דיברו על ערך הממלכתיות באזכרה לדוד בן גוריון. אלא שהם כנראה שכחו איך הוא השתמש בצה"ל כדי לירות אש על יריבים פוליטיים וכינה את יריבו בכנסת – היטלריסט
על פי חוק יסוד: הממשלה, אדם שהורשע בעבירה שיש עמה קלון, ועברו שבע שנים מיום שסיים לרצות את עונשו, כשיר להתמנות לשר. לשמחתנו, אנו חיים במדינה יהודית. טוב נעשה אם נשאל עצמנו מהי עמדת מקורות ההלכה בשאלה זו, ונשען עליהם
הימין, כצפוי, חוגג את שנאת ישראל בקטאר. הנה אמרנו לכם שזה לא קשור לכיבוש, ושוב הוכח שצדקנו. אבל באמת גם הימין חי באשליות, ומדחיק את עומק הבעיה
חווית הבדידות נגרמת מהתחושה שיש לך מה להשפיע לעולם אבל העולם אינו מוכן לקבל, אין מי שישמע את המסר ויקבל ממך. בהגדרה החסידית – אין כלים לאורות שלך
ילדים בישראל חיים בקו העוני, עומדים בתור ללחם, קשישים מתלבטים בין חימום בחורף לתרופות. אבל חברי הקואליציה חוטפים בתאוותנות וסחטנות משרות של שרים, סגני שרים. אין גבול לחמדנות
יורם לוי ממשיך לראות את הצדדים היותר נעימים אחרי הגירושים, והפעם: המונדיאל, בלי לחלוק חצי מסך בין משחק של פורטוגל לבין האנטומיה של גריי. וגם: סיפור אמיתי על מונדיאל וזוגיות | מדור גרושים
משמעות הנתונים שחושף מבקר המדינה היא שגיוס הבנות לצה"ל, למג"ב, למשטרה ולשב"ס פוגע בשדרה רחבה של נשים שיצטרכו ללכת עם צלקת כל החיים
בשבועות האחרונים גוגל מקפיץ לי מגוון חדשותי מותאם אישית, שכל כולו עוסק בפחד. מעולם לא אהבתי להיות נושא הבשורה, אבל העולם לא קורס. עד היום שיחקנו במלחמת פחדים, אבל אפשר לשנות את כללי המשחק ולשחק במלחמת דעות
אסור להתבלבל. הגיבוי אינו אוטומטי. חייל שחש איום וסכנה לחייו או חיי אזרחים ופעל, גם אם טעה והשתמש בכוח מוגזם – עלינו להגן עליו. אבל חייל שפוגע באזרחים שעיצבנו אותו בדבריהם לא ראוי להיות חייל // פסית שיח
החלקים בציבור הדתי המבטאים התנגדות והסתייגות להר המור – ובמקרי קיצון דמוניזציה מבית המדרש דנן ומורשתו הרוחנית – כנראה אינם מבינים כלל את שפתו הפנימית
חודש עבר מתוצאות הבחירות וממשלת הימין רחוקה מהקמה. אך למרות שנראה שמדובר בכשלון של נתניהו, על מטרה אחת הוא יכול לסמן וי אחד גדול. הפרחים לסמוטריץ' ובן גביר
בתחילה נעלה על ההר, לאחר מכן נתפלל בלחש, בהמשך נרים קול, נדליק חנוכיה ובסוף נעלה על המסגד ב-D-9 ונוציא מכרז קבלנים לבניית הדביר. וכשיהיה מקדש, מה אז? האם לאחר קורבן התמיד הראשון ייעלמו הרוע, האכזריות, שנאת ישראל ושנאת האחים?
על מנת להתחיל את התיקון עלינו להשליך מעל גבנו ככלי אין חפץ בו את "מכונת הכביסה" המזיקה הזו, המכבסת את המילים, מדחיקה את הבעיות ומסתירה את האמת. לא עוד "צעירים", "נערים", "משפחה אלימה" וכיוצא באלה. קראו לערבי בשמו
מאז הבחירות אני מתקשה להסתובב עם כיפתי הסרוגה במרחב הציבורי; איני יכול לשאת עוד את השפל המוסרי, ולטעמי גם הדתי, שאליו הגיעו רבים, רבים-מדי מחובשיה – בהצבעה למפלגה הדוגלת בעליונות יהודית או באי-התנגדות. המשך קיומה של התורה שבה אני מאמין מוטל, לראשונה, בספק, והוא מחייב מאבק | דעות
הקואליציה הנכנסת פעלה במרץ נגד חקיקה פרסונלית נגד נתניהו, והליכוד טען כי מדובר בחוק "נוסח איראן". למה נעלמו הטענות נגד חקיקה פרסונלית כשמדובר בחוק שיכשיר את אריה דרעי לכהן כשר?
"תקימו כבר ממשלה" – זו הדרישה שנשמעה השבוע בעקבות גל הפיגועים. על רקע המשא ומתן התקוע בין הליכוד לציונות הדתית, ח"כ אורית סטרוק מסבירה בטור מיוחד מה שורש המחלוקת
למרות שהליכוד מאשים את הציונות הדתית בדרישות "סחטניות", האמת היא שבנימין נתניהו פשוט לא מעוניין להעניק לסמוטריץ' עמדות השפעה ומעדיף לדחוק אותו לשוליים
כדי למנוע התנגשות עם האמריקאים, על ישראל לשתף פעולה עם הדרישה האמריקאית לחקור את מותה של העיתונאית שירין אבו עאקלה. הדבר היחידי שיכול לקרות הוא שחייל או קצין יצטרך לקחת אחריות – אבל הסיכוי שיגיעו לאחריות פלילית היא אפסית // ד"ר אלי פרידמן
עם הניצחון של מפלגות עוצמה יהודית והציונות הדתית, אני מוטרד. אני לא חושש לגבי הביטחון האישי שלי וגם לא לגבי ההשפעה הכלכלית עלי בשל הצלחת מפלגות אלה. כתושב גוש עציון, סביר להניח ששכניי ואנוכי רק נרוויח. לא, אני מוטרד אודות משהו יותר מהותי – נשמתה של הציונות הדתית // דעה
במשך שנים הגווארדיה של מרצ בעטה, עיכבה ומנעה כל סיכוי לשנות משהו במפלגה שגרמה לסלידה גם אצל אנשי שמאל. בזמן שהמצביעים של בן גביר הלכו לקלפי בתחושת התרגשות ממשהו גדול שעומד לקרות, היא נשארה קרה ומנוכרת. אביב ישר, פעיל מרצ, כותב על כישלון השמאל