ביום ראשון האחרון הורשע אוראל זוית בהריגתו של יורי פודובני, לאחר שירה בו למוות בעקבות קטטה שהחלה על רקע ויכוח על חנייה. מיד לאחר מכן נשמעה ביקורת על בית המשפט על כך שלא הרשיע את זוית ברצח באדישות, ודרישה מהפרקליטות לערער על גזר הדין לבית המשפט העליון.

השופטים החליטו לא להרשיע את זוית ברצח אלא בהריגה בנסיבות מחמירות בלבד, כיוון שלא השתכנעו מעבר ספק סביר כי זוית התכוון מראש לרצוח את פודובני.

ארגון משפחות נרצחים ונרצחות פנה לפרקליטות בבקשה כי לאחר מתן גזר הדין, תגיש ערעור לבית המשפט העליון בכדי שזוית יורשע ברצח באדישות.

יו"ר הארגון לרה צינמן מסרה כי "שנים נלחמנו על כך שעבירת הריגה תיעלם מספר החוקים ובמקומה ניתן יהיה להרשיע בעבירת רצח באדישות". לטענתה, "העבירה הזאת נמצאת כיום בספר החוקים ועליה ניתן לגזור עונש מירבי מאסר עולם".

אי אפשר להאשים את זוית ברצח באדישות

בפרקליטות לומדים את הכרעת הדין, וממתינים לגזר הדין. השאלה לגבי חומרת העונש שתוטל על זוית הינה חלק ממכלול השאלה האם להגיש ערעור. ככל שיוטל על זוית עונש יותר כבד, כך פוחתים הסיכויים שהפרקליטות תגיש ערעור לבית המשפט העליון.

גם אם בפרקליטות יוחלט להגיש ערעור לבית המשפט העליון, זה יהיה על אותו ספק סביר על השאלה מה הייתה הכוונה של זוית בעת שביצע את הירי לעבר פודובני. הסיבה לכך היא פשוטה: אי אפשר להאשים את זוית ברצח באדישות.

כן, זה מקומם. אדם מכוון אקדח לעבר אדם אחר, יורה בו ולא נאשם ברצח? בדיוק לכן נעשתה רפורמה בעבירות ההמתה. עבירת ההריגה בה הורשע זוית, שדין העובר עליה מאסר עד 20 שנים, כבר לא קיימת בספר החוקים.

הרפורמה בעבירות ההמתה

עד כניסתה לתוקף של הרפורמה, הרשעה ברצח דרשה הוכחה כי מבצע העבירה התכוון מראש לרצוח את הקורבן שלו. רכיב הכוונה דיי קשה להוכחה, ועל כן ברפורמה החדשה ניתן להרשיע אדם ברצח גם אם ביצע אותו באדישות. כלומר הכוונה של מבצע המעשה אינה רלוונטית לצורך ההרשעה ברצח.

במידה והאירוע בו זוית הרג את פודובני היה מתרחש לאחר הרפורמה, ייתכן מאוד וזיות היה מורשע ברצח. עם זאת, האירוע התרחש קודם לרפורמה. אז למה זוית לא הורשע לפי הרפורמה החדשה ברצח? שאלה טובה.

"עיקרון החוקיות" מעוגן בסעיף 1 ובסעיף 3 לחוק העונשין. עיקרות החוקיות קובע כי אין מענישים אלא לפי חוק, ואין ענישה למפרע. הרציונל הוא שאדם יוכל לדעת מה אסור לו לעשות על פי חוק, ומה יקרה לו במידה והוא יבצע עבירה.

כאשר חוק לא קיים בנקודת זמן מסוימת, לא ניתן להגיע לבן אדם כמה שנים לאחר מכן ולהאשים אותו בביצוע מעשה שהיה מותר, או אסור בצורה מסוימת, בגלל חוק חדש שלא היה קיים בעת ביצוע המעשה.

"עקרון החוקיות – מעקרונות יסוד של צדק והגינות"

נשיאת בית המשפט העליון בדימוס דורית ביניש הסבירה באחד מפסקי הדין כי "עקרון החוקיות נגזר מהתפיסה, המתחייבת מעקרונות יסוד של צדק והגינות העומדים בבסיס שיטתנו המשפטית, לפיה "אין עונשין אלא אם כן מזהירין", והוא מחייב קביעת קו גבול ברור ככל הניתן בין ההתנהגות המותרת להתנהגות האסורה על-פי חוק".

נשיא בית המשפט העליון בדימוס אשר גרוניס התייחס לעיקרון החוקיות גם כן, וקבע כי "זכאי הוא הפרט לקבל אזהרה מתאימה גם באשר לעוצמת החומרה בה רואה החוק את התנהגותו".

חקיקה שגוררת ענישה רטרואקטיבית היא דבר אסור. תחשבו שיום אחד מחליטים לאסור בחקיקה לקפוץ בחבל. האיסור יחול מאותו רגע ואילך, ולא יהיה רלוונטי לקפיצות בחבל שהתרחשו קודם להעברת החוק.

אותו דבר ברצח. בתחילת שנת 2019, כאשר זוית ירה בפודובני, לא הייתה עבירה של רצח באדישות ולכן לא ניתן להאשים אדם שבאותה תקופה ביצע רצח באדישות. בשל כך, במידה ואין ראיות מספקות לכוונה המוקדמת של זוית לרצוח את פודובני הוא יכול להיות מורשע בהריגה בלבד.

ניתן להתווכח על ראיות התביעה, האם הן מספיקות בכדי להוכיח כוונה של זוית. אך זוית יוכל להיות מורשע ברצח בכוונה או בהריגה. אם איננו רוצים שאזרחי ישראל יוכלו להיות מורשעים על עבירות שלא קיימות בעת ביצוע מעשיהם, לא ניתן לתמוך בדרישה להרשיע את זוית בעבירה של רצח באדישות.