פרשת השבוע "וישלח" מספרת לנו על דינה, הבת היחידה של יעקב ולאה, נפגעת האונס הראשון במקרא.

34 פסוקים הוקדשו לסיפור העצוב על אונס דינה. אנחנו יודעים מי הדמויות, מה קרה, איך התחיל האונס ואיך הסתיים. דבר אחד חשוב אנחנו, הקוראים, לא יודעים – למה? למה נאנסה דינה והאם לסיפור האונס של דינה בפרט ולסיפור אונס בכלל יש מסר? ומהו?

המקרא מספר לנו "וַתֵּצֵא דִינָה בַּת לֵאָה אֲשֶׁר יָלְדָה לְיַעֲקֹב לִרְאוֹת בִּבְנוֹת הָאָרֶץ: וַיַּרְא אֹתָהּ שְׁכֶם בֶּן חֲמוֹר הַחִוִּי נְשִׂיא הָאָרֶץ, וַיִּקַּח אֹתָהּ וַיִּשְׁכַּב אֹתָהּ וַיְעַנֶּהָ" דינה יוצאת מהבית כדי לראות בבנות הארץ. כמו כל ילדה, דינה רוצה להיפגש עם חברות, לדבר לצחוק לצאת קצת מהבית. אלא מה? ליציאה הזאת יש תוצאה נוראה שכם בנו של חמור ממכובדי העיר רואה אותה, לוקח אותה ובכוח שוכב איתה, מענה ומתעלל בה. בימינו קוראים לזה אונס.

האונס והשלכותיו על משפחת יעקב כפי שמסופר בהמשך במקרא הביאו את הפרשנים להסביר מדוע ולמה זה קרה ואיך "נסגרה" פרשת האונס. הכתוב פותח בתיאור "ותצא דינה בת לאה" כידוע, לבחירת המילים במקרא יש משמעות רבה.

דינה, בניגוד לכלל הידוע- כבודה של בת מלך פנימה, יוצאת להתראות עם בנות הארץ. ע"פ דעת הפרשנים דינה יצאה ללמוד מבנות שכם כיצד להתלבש ולהתגנדר. ואולי בכך יש רמז כי היא אשמה משום שהתלבשה בצורה לא ראויה. הכתוב מפרט שהיא בת לאה הרי אנחנו יודעים אלא לומר "הבת כאמה" לאה יצאה לקראת יעקב, ודינה יצאה החוצה שתי היציאות הסתיימו בקיום יחסי מין: של לאה עם יעקב בעלה, ושל דינה עם שכם בן חמור, האנס שלה.

כבר מההתחלה אנחנו מתמודדים עם שאלת האחריות וכלפי מי מופנית אצבע מאשימה. בין הפירושים הרבים ישנם פרשנים שהסבירו כי האחריות הייתה של יעקב וכי התרשל בהשגחה על דינה, לעומתם, כאלה שאומרים להפך, שמר עליה יותר מדי. חשש לחשוף אותה לזרים ויש אומרים לעשיו.

אפשר להתגבר על הבושה, ומתוך הקשיים לצמוח (אילוסטרציה: שאטרסטוק)

כלומר, האהבה והגנת היתר גרמו אולי לכך שדינה לא ידעה איך להתמודד עם המקרה. ויש כאלה הרואים מהמילים "ותצא דינה" כי למעשה הביאה על עצמה את האסון הנורא. שכן אישה שיוצאת מביתה בלי אישור והשגחה של הגברים במשפחה, מזמינה את האונס שלה, היא "יצאנית" ולכן אם אנסו והתייחסו אליה "כזונה" כפי שטוענים האחים היא אשמה.

לעובדה כי על פי המדרש דינה הייתה ילדה קטנה בת שמונה אין משמעות. היציאה מהמרחב הביתי למרחב הציבורי לבד ללא אישור וליווי של גבר מתירה לכל אחד לפגוע בה גם אם מדובר במישהו שיכול היה להיות אבא / סבא שלה. הקורבן, כך רואים הם את עצמם האחים, המשפחה. מבחינתם בעילה של אישה בלי אישור והסכמה של ראש המשפחה או במקרה שלנו מיעקב והאחים האחראים עליה, עלול להתייחס אליה כזונה ו"ַיֹּאמְרוּ הַכְזוֹנָה יַעֲשֶׂה אֶת אֲחוֹתֵנוּ". הכתוב ממשיך ומספר :"וּבְנֵי יַעֲקֹב בָּאוּ מִן הַשָּׂדֶה כְּשָׁמְעָם וַיִּתְעַצְּבוּ הָאֲנָשִׁים וַיִּחַר לָהֶם מְאֹד כִּי נְבָלָה עָשָׂה בְיִשְׂרָאֵל לִשְׁכַּב אֶת בַּת יַעֲקֹב וְכֵן לֹא יֵעָשֶׂה."

האחים נוקטים יוזמה ונוקמים בשכם שאומנם טימא את אחותם אך יותר מכל מבחינתם טימא ופגע בכבוד המשפחה והקהילה. לתחושות הכאב והצער של הנאנסת אין חשיבות רבה. ולכן כמו בכל שבט פטריארכלי את הבושה והפגיעה בכבוד המשפחה פותרים במלחמה ו"ַיִּקְחוּ שְׁנֵי בְנֵי יַעֲקֹב שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אֲחֵי דִינָה אִישׁ חַרְבּוֹ וַיָּבֹאוּ עַל הָעִיר בֶּטַח וַיַּהַרְגוּ כָּל זָכָר" ורוצחים גברי עיר שלמה.

לאורך כל הסיפור דינה לא פועלת או מדברת. היא לא נשאלת ולא עונה. המעשים והכוונות, הרגשות שלה לא רלוונטיים ואם גם היא התאהבה בשכם כפי שנרמז בכתוב "וַתִּדְבַּק נַפְשׁוֹ בְּדִינָה בַּת יַעֲקֹב וַיֶּאֱהַב אֶת הַנַּעֲרָה וַיְדַבֵּר עַל לֵב הַנַּעֲרָה. וַיֹּאמֶר שְׁכֶם אֶל חֲמוֹר אָבִיו לֵאמֹר קַח לִי אֶת הַיַּלְדָּה הַזֹּאת לְאִשָּׁה"

בעיניי, אין זה משנה אם אכן דינה התאהבה לבסוף בשכם. כי בסופו של דבר, דינה היא כלי משחק במלחמה של שלטון גברי. ואני מאמינה כי כמו בכל סיפור במקרא, גם כאן יש מסר לדעתי, המסר הוא ביקורת על החברה, על המשטר הפטריארכלי המנצל את עליונותו מבלי להתייחס לצרכי הפרט והחלש.

לעיתים קרובות לאה ודינה היו דמויות לכאורה חלשות, אך ברוב הפעמים הפסיביות והשתיקה הרועמת היו העוצמה והכוח שלהן. הן הוכיחו כי אפשר להתגבר על הבושה, ומתוך הקשיים לצמוח. לאה היא אם האומה ודינה אמה של אסנת, אשת יוסף ממנו צמחה מלכות אפרים.

אהובה יצחק עמרם – יועצת ראש העיר אשדוד לקידום מעמד האישה ושוויון מגדרי