יום השואה תשפ"ד מתערבב לו עם אירועי שמחת תורה תשפ"ד, אירוע שיחקק בהיסטוריה של מדינת ישראל 'כיום שואה קטן'. לא כאן המקום להיכנס למחלוקת בשאלה האם ניתן לדמות את השואה לטרגדיית שמחת תורה.

יש המבקשים למתוח קו בין השניים ולמצוא קווי דמיון באכזריות הבלתי נתפסת שליוותה את מאורעות שמחת תורה עם התופת של מלחמת העולם השנייה, ויש המפרידים בין השניים, וטעמיהם עמם. המכנה המשותף לאירועים אלו הינה שנאת העולם לעם ישראל, כשם שלא מצאנו וכך גם לא נמצא כל הצדקה לזוועות מלחמת העולם השנייה, כך גם לא ניתן למצוא כל הצדקה לפרעות ולטבח שביצע החמאס הניאו נאצי בשנת 2024.

לקראת יום השואה נזכרתי בסיפור מפורסם שסיפרו על הרב יקותיאל יהודה הלברשטאם (1905-1994)  המכונה גם בשם ספרו "דברי יציב" או האדמו"ר מצאנז-קוליזנבורג. 'הדברי יציב' חווה את זוועות השואה ובמהלכן אף איבד את אשתו ואת אחד עשרה מילדיו. הוא עצמו שרד. באחד הראיונות הוא מעיד על עצמו: "הייתי כמה שנים במחנות ההשמדה של הנאצים חוץ ממה שרצחו לי את אחד עשר ילדי, את אמי את אחיותיי ואחיי מכל המשפחה נותרתי לבד בחיים".

הדברי יציב הוא דמות מופת בכל. לנוכח אדיקותו ודבקותו בדת הוא המשיך לקיים את מצוות הדת וההלכה היהודית, מספרים שבגלל שהקפיד ועמד על עקרונותיו, הנאצים התעללו בו פעמים רבות. יש סיפור מפורסם שפעם אחד בשמחת תורה הוא לא יצא לעבודה, והנאצים הפליאו בו את מכותיהם ושברו לו את העצמות והוא הושלך לחדר.

בסוף היום שחבריו לתא חזרו ראו שהוא שבור ומדמם דם הוא מציב כסא באמצע הוא שם דף סידור קרוע והוא רוקד מסביב הקפות, ושר 'אתה בחרתנו מכל העמים אהבת אותנו ורצית בנו". ההתריס נגדו אחד מהיהודית שנכנס לתא ואמר ל'דברי יציב' איזה אתה בחרתנו, תראה איך אתה נראה כך נראה אדם שהאל בוחר בו? הסתכל עליו הדברי יציב ובשבריר שניה ענה לאותו יהודי העדפת את האלטרנטיבה להיראות כמוהם? אם הוא לא היה בוחר בנו היינו בדיוק כמוהם.

איזה תעצומות נפש, איזה גדלות נפש, בקלות אפשר להתחבר לאותה התרסה שהטיח אותו יהודי כנגד הדברי יציב, איך אפשר לראות את המציאות ולהמשיך ולהחזיק באמונה. אבל הדברי יציב לימד שיעור ענק לחיים, הבחירה בנו היא בהיותנו שונים מהם.

הדברי יציב זכה ושרד את זוועות השואה, הוא עלה לארץ, וכאן הוא קיים נדר שהוא נדר בשואה שאם ינצל מתופת השואה הוא יפעל כדי להציל יהודים, והוא ייסד בשנת 1974 את בית החולים לניאדו שבנתניה. בדברים שהוא נשא הוא סיפר "קיבלתי על עצמי שאם ה' יתן לי חיים ואבריא ואצא מכאן מהרשעים האלה…אבנה בית רפואה".

העם היהודי אינו ככל האומות, העם היהודי הוא עם צבא חזק שעוצמתו היא רבה, אך גדולתו נמדדת ביכולת שלו לעשות שימוש אחראי בעוצמה שבידו. אל מול הניאו-נאצים של החמאס שלא בחלו לאנוס, לרצוח, לשרוף, לכרות איברים ולהתעלל בחפים מפשע. מדינת ישראל תציין עוד מעט 76 שנה, ואין אף לא מקרה אחד של חייל שאנס פלסטינית, אין אף לא מקרה אחד שבו חיילים התעללו בגופות של מחבלים, שרפו גופות, או כרתו איברים.

אין אף צבא בעולם שיכול ומסוגל לנהל מערכה צבאית כמו שמפעילים חדר ניתוח לטובת ניתוח כירורגי. זהו 'אתה בחרתנו'. עלינו לשמור על צלם האדם שבנו. להזכיר לעצמנו שאת המלחמה הזו לא ניתן לנצח אם נהפוך להיות 'הם'. מלחמות יש לנצח 'בעוז ובענוה' בזהירות וברגישות, מבלי להשחית את מידת החסד והרחמים הטבועה בנו.

לא בכדי במסורת במקרא הנקמה שייכת לאלוקים, כמו שאנו מוצאים ספר דברים: "הרנינו גויים עמו כי דם עבדיו יקום ונקם ישיב לצריו וכפר אדמות עמו", ובספר תהילים אנו קוראים: "אל נקמות ה', אל נקמות הופיע. הנשא שופט הארץ השב גמול על גאים".

גם ברגעים קשים עלינו לזכור שלא הכל מותר לנו, אמנם מרחב הפעולה התרחב, יחד עם זאת אין משמעותו של דבר שהרשות ניתנה ויש לעקור את הכל, הנקמה האמיתית לא תבוא מצד היותנו כאלו שנעשה פעולות הדומות להם, אלא מצד זה שאנו נרבה חיים, וגם במלחמה נהלך ברגש. יחד עם זאת נמשיך ונישא את התפילה מתוך ההגדה של פסח, שקראנו לא מזמן: "שפוך חמת אל הגויים…שפוך עליהם זעמך וחרון אפם ישיגם, תרדוף באף ותשמידם תחת שמי ה"'.

==

אלישי בן יצחק, עורך דין ומגשר, מרצה במרכז האקדמי שערי מדע ומשפט ובעלים של משרד עורכי דין.