כאיש ימין שהתנגד לממשלת בנט-לפיד צר לי לומר, חבריי בשמאל צדקו, ראש הממשלה בנימין נתניהו שעומד בפני משפט לא באמת יכול לשלוט בנעשה במדינה.

האירוע בבנייני האומה הוכיח כי לראש הממשלה אין יכולת לנהל את הקואליציה, כשגורמים ניציים כמו בן גביר וסמוטריץ' מצד אחד רוקדים לצלילי החזרה לעזה וכובלים את ידיו על מנת להוציא לפועל עסקה במתווה המוצע ומן העבר השני מצוי הצד המתון המוכן להתפשר, לא ניתן באמת לחתור להכרעה.

ואם זה לא מספיק, לאחר האירוע השר בני גנץ שלח עקיצה לראש הממשלה, בסרטון שהוציא אמר השר כי "מי שרקד ופילג, אינו מחליט, ומי ששותק ונגרר – אינו מנהיג". גם הוא מבין שלא ניתן להמשיך ולהיות חלק מקבינט עם קצוות הרחוקות שמיים וארץ אחד מהשני.

האירוע בבנייני האומה (צילום: חיים גולדברג\פלאש 90)

לגלנט מתחיל להימאס

בינתיים לפיד וליברמן לא מוכנים להיכנס תחת האלונקה של נתניהו ולאפשר לו עוד נשימות, להערכתי גם נתניהו לא מעוניין בכך, הוא יודע שאיתם זה ייגמר בקלפי. למרות הכל, ראש הממשלה נמצא עמוק בקמפיין ומסיבות העיתונאים יעידו על כך, עוד הפעם הסיסמאות על האולפנים (שלעתים מקבלים בצדק קרדיט על הטענות) והמריבות עם העיתונאים לעיני עם ישראל. הוא מודע לזה שוושינגטון תתחיל ללחוץ על עסקה, ביידן בשנת בחירות, הוא רוצה מזרח תיכון רגוע, הספיקו לו שלושת החיילים שנהרגו, האמריקאים לא יסלחו לו אם זה יימשך.

לכל זה מתווספת הידיעה ששר הביטחון משער שבחירות יתקיימו בתוך חצי שנה, בתגובה מיהר נתניהו לכבות את אבק השריפה הקואליציוני וטען שההליכה לקלפי לא תהיה לפני 2025. לא בטוח שההצעה מדויקת, אף אחד לא רוצה להוסיף שמן על המדורה, מספיק יש את החבר'ה בהבימה ובקפלן, "הם עושים את העבודה מצוין".

אבל גלנט קורא את המפה נכונה, יש לו כוונות טובות, אך גם לו מתחיל להימאס, אי אפשר להמשיך ולנהל מלחמה שכל צד מושך לכיוון השני, חייבים תמימות דעים ובעיקר לא נאומי "אני הנחיתי והוריתי" שיוצאים מבית המדרש של בלפור, כל עוד כמובן מדובר בהישגים ולא בכישלונות מצידו של ראש הממשלה, זה מרגיז את השאר ובצדק. מהצד נדמה שרצון הליכוד בתחילת המערכה לחבר אליהם את גנץ ואיזנקוט נועד בעיקר למחנה הביביסטי כדי שיוכל לזרוק את רפש ההאשמות על המחנה הממלכתי על הדשדוש במלחמה.

כל אחד מושך לכיוון אחר (צילום: חיים גולדברג\פלאש 90)

אין ספק, נתניהו שבוי, הוא תלוי בחסדיהם של בן גביר, גוטליב ושות', במצב רגיל הוא אפילו לא היה פועל להכניס את עוצמה יהודית לכנסת, פרסונה נון גרטה הוא היה אומר למקורביו. אך המצב המשפטי בו הוא נתון גרם לו לחצות את הרוביקון ולהכניס חברי כנסת שמחפשים את הפרובוקציה התורנית ויהיו מוכנים לתת לראש הממשלה רשת משפטית כל עוד הוא מרבה במחיר לטובתם.

ההתנהלות בחקירות נתניהו מריחה לא טוב, העדויות השונות הנשמעות מעל דוכן העדים אכן מעוררים תהייה אם ההליך נעשה בצורה טהורה, אך כעת אנחנו במצב חירום. לכן, על הגורמים המתונים בליכוד, אלו המכונים "הממלכתיים" ובראשם שר הביטחון וח"כ יולי אדלשטיין (התמונות מהלשכה לא יצאו לריק) לפעול למען אי אמון קונסטרוקטיבי, יש כאן משפחות, לוחמים ומפונים שצריכים תשובות וממשלה אחראית, הפאזל הנוכחי לא מתאים, זה הפתרון. לבינתיים, תוכניות הסאטירה חוגגות, הבדיחה על חשבוננו ובעיקר על הלוחמים בשטח המקריבים את עצמם על מזבח השלטון הנוכחי.

צריכים לעשות מהלך (צילום: אריאל חרמוני, משרד הביטחון)