מיה סולימן: "לקחתי על עצמי להתלבש צנוע בשישי" | ראיון

כשהזמרת הצעירה מיה סולימן העלתה לעמוד הטיקטוק שלה בתקופת הקורונה סרטונים קצרים של עצמה שרה, היא לא חשבה שזה מה שיגרום לה לפרוץ. כעת, עם מספר שירים ממכרים וקהל מעריצים רחב, היא מספרת בראיון לסרוגים על הקשר עם המעריצים מהטיקטוק, ועל השיר החדש שלה "חצאיות", שיוצא היום ומדבר על ההתקרבות שלה לדת.

בשביל מיה, המוזיקה הייתה עוד דרך להפיג את השעמום של סגרי הקורונה כשהייתה בת 16. "מאז ומתמיד שרתי וכתבתי והלחנתי" היא מספרת לסרוגים "הייתי מאוד פעילה ברשתות החברתיות ובטיקטוק, ועם הזמן העליתי שם המון שירים. שרתי אותם סתם בלייב עם הגיטרה ובאיזה שהוא שלב ראיתי שאנשים מאוד אוהבים אותם". לפני ששחררה את השיר הראשון שלה, העלתה אותו לטיקטוק ותוך יום הוא צבר 300 אלף צפיות ואלפי תגובות שביקשו שתשחרר את השיר המלא. "שם באמת לקחתי את השלב מעבר והוצאתי אותו בתור השיר הראשון שלי".

זה היה התכנון? לפרוץ ברשתות החברתיות?

"האמת שממש לא. אני פתחתי את הטיקטוק שאפילו לא היה לי 16, זה גיל נורא נורא קטן, ומה זה לא חשבתי על זה ככה. העליתי את השירים שלי כי תמיד אהבתי לשיר ולכתוב ולנגן וידעתי שאני אהיה זמרת יום אחד, אבל לא חשבתי שזה השלב שזה יקרה. עשיתי את זה כדי לשתף את המוזיקה שלי, ומה שקרה קרה וזו כנראה הדרך שהייתי אמורה לפרוץ ממנה".

עד היום, משחררת סולימן קטעים משירים חדשים שכתבה לרשתות החברתיות ומתייעצת עם קהל העוקבים שלה איזה שיר כדאי לה לשחרר ואיזה לא, ואפילו איך לקרוא לו.

"ככה התחלתי. הייתי מפרסמת שירים שלי בלי הפקה, בלי עיבוד לא מוכנים בכלל, כאלה שלא חשבתי שיצאו, ושיתפתי את הקהל שלי בכל רגע ובכל צעד. הם היו חלק כל כך גדול מההתחלה שלי שאני רוצה לשתף אותם גם עכשיו. אני יודעת שזה לא משהו שהוא מקובל אבל זה עושה לי טוב על הלב. זה הקהל שלי, אני מדברת איתו, אני משתדלת לענות כמעט לכל הודעה ששולחים לי, כל דבר, בא לי שהם יהיו עד הסוף חלק מהדרך שלי. בסוף זה דרך משותפת שלנו, אם לא היה אותם לא היה אותי פה".

ביום יום, כשהיא לא עובדת על השירים שלה, סולימן משרתת כמש"קית דיגיטל, שבימים אלו הסבו מעט את עבודתם ופועלים רבות למען ההסברה הישראלית.

איפה תפסה אותך המלחמה?

"האמת שאני הייתי במיאמי, וב-7.10 הייתי אמורה לחזור לארץ. אנחנו בדיוק באנו ללכת לישון, אמרנו ננוח איזה שעתיים ונקום לטיסה, ופתאום אנחנו קולטים מבול של הודעות על אזעקות, ואני מתקשרת לכל החברים שלי ולמשפחה ואני דואגת ברמות. בהתחלה חשבנו שהיה איזה מבצע קטן, אבל נשארנו מחוברים לטלפון ופתאום את רואה עוד משהו ועוד משהו, וסרטונים שאת לא מצליחה לעכל שזה משהו אמיתי. דחו את הטיסה שלנו איזה ארבע פעמים עד שבסוף ביטלנו אותה לגמרי והזמנו דרך אל על, כי היינו חייבים כבר לחזור לארץ. היינו תקועים שם שלושה שבועות".

בתחילת המלחמה ואחרי שחזרה לארץ, הרגישה סולימן כאב עצום בלב על המצב, אך גם הבינה שעליה להעריך כל רגע בחיים, וכל שנייה שהיא חיה, ובעקבות כך החלה לקחת על עצמה כל מיני מצוות.

"אני בכללי ממשפחה שמאוד מאמינה, אבל אף פעם לא שמרתי שבת. אני ביום יום שלי לא הולכת צנוע ופתאום לקחתי על עצמי יום בשבוע, בדרך כלל בשישי ובקידוש, ללכת עם חצאית ולהתלבש צנוע. קניתי לי הרבה בגדים צנועים שיהיה לי מבחר, וגם שמרתי שלוש שבתות בתחילת המלחמה".

ההתקרבות לדת וההתחזקות התחילה בעקבות המלחמה?

"כן, אני חושבת שהיה בזה משהו מאוד מרגיע, להתפלל, לא הפסקתי להתפלל על החיילים שלנו, ועל החטופים. היה בזה משהו שהוא שנייה של נחת. כששמרתי שבת פעם ראשונה במלחמה היה רגע של נחת כזה שפתאום את ממש… התנתקתי מהכל, מהחדשות שלא עזבתי 24/7, מכל הידיעות ופתאום כאילו היה לי שנייה של שלווה. כרגע אני לא שומרת שבת, אבל אני ממשיכה ללבוש צנוע לפחות פעם בשבוע".

אפשר לשאול למה?

"לא מסיבה ספציפית, כרגע זה פחות מתאים לי ולאורח חיים שלי אבל אני עושה מצוות אחרות, ואני מאוד משתדלת. אני לא דתיה, ואני לא באתי מבית דתי אבל מה שאני יכולה להכניס אז אני מכניסה. הקטע הזה של ללכת צנוע, אני לא מכירה את זה, אין בסביבה שלי את זה אבל זה עושה לי ממש טוב על הלב, ואני מדליקה נרות כל שבת ואני קוראת כל בוקר ברכות השחר".

אחרי ההתחזקות וההתקרבות לדת היא כתבה את השיר "חצאיות" שיצא היום (שלישי), שיחה בינה לבין הקדוש ברוך הוא בה היא מספרת לו איך היא מרגישה ומה היא עוברת. על השיר היא אומרת כי היא מקווה שכמוה, גם אנשים אחרים יבינו כי צריך להעריך ולנצל כל רגע שקיבלנו.

יש לך איזה איחול לקוראים שלנו?

אני מאחלת לכולנו שיהיה לנו נחת בלב, שהחטופים שלנו יחזרו, ושהחיילים שלנו יחזרו הביתה בשלום".