משהו רע עובר על תל אביב, הסבא רבא שלי רבי נחום וינשטיין שהיה ממייסדי העיר והמוהל הראשון שלה היה נוהג מדי יום שישי להכריז בקול תרועה על כניסת השבת. שישים שנה אחרי, באותו המקום, רב בישראל מותקף בידי המון מוסת, לא ערבים, אלא יהודים שלא מוכנים לקבל את דרך אבות אבותיהם במרחב הכל כך ישראלי.

העיר העברית הראשונה שחרטה על דגלה את הפלורליזם נחטפה בידי קומץ פרוגרסיביים המשליטים אימה על כל מה שמדיף יהדות. זכורה לי פעם אחת לפני כחודשיים כשהתהלכתי בסמוך לכיכר הבימה חלף לידי רוכב אופניים תוך כדי שהוא ממלא את פיו מים ויורק לעברי. הכיפה שעל ראשי כנראה הפריעה לו בנוף.

כדי לצפות בסרטון זה, אנא הפעל JavaScript , ושקול לשדרג לדפדפן שתומך ב HTML5 video .

(תיעוד: התקיפה והקריאות כנגד הרב יגאל)

המראות הקשים מאמש (שלישי) מוכיחים שיש שריף חדש לעיר, זה כבר לא רון חולדאי שמאז אמש הוא שומר בחוצפתו על שתיקה רועמת. אולי מהפחד שזה יעלה לו במספר קולות בבחירות הקרובות שילכו לסיעת מרצ בראשותה של מיטל להבי ש"חגגה את ניצחונה" לא מזמן יחד עם ראובן לדיאנסקי על ההחלטה למצוא חלופה למקום הקמת ישיבת מעלה אליהו.

ראש העיר צייץ שלשום על ההסתה, אבל אל תטעו, הוא התכוון לנתניהו, ראש ממשלת מדינת תל אביב בורר את אזרחי המדינה, כנראה מהקוקפיט קשה לראות את דבשתו שלו.

קומץ שחטף את המדינה (צילום: אבשלום ששוני\פלאש 90)

"אילו היה מדובר ברב רפורמי?"

המקרים הללו מתווספים להחלטת עיריית תל אביב שלא לקיים את תפילת יום הכיפורים עם מחיצה בכיכר דיזינגוף, שעד לא מזמן כמה קילומטרים משם, התנהל לו פולחן מוסלמי בחג הקורבן כשגברים יושבים בנפרד מציבור הנשים. הרצון שלהם להיראות הומני בעיני העולם נעצר כשזה מגיע ליהודים עם כיפה. את ההסבר הזה על הפולחן המוסלמי ניסתה לומר אתמול (שלישי) באחד האולפנים בחורה חילונית בשם נועה קדמון המתנגדת להחלטת העירייה בסוגיית יום הכיפורים, אך הפאנל "ששפע נאורות" התעלם מהסימטריה שלא התקיימה.

בפניה שנעשתה על ידי מערכת סרוגים למפלגת יש עתיד, הם גינו באופן רפה את המתקפה. לדבריהם: "אנחנו נגד כל מקרה אלימות ומגנים כל אלימות באשר היא ולא משנה כלפי מי היא מופנית". אני תוהה מה היה קורה אילו היה מדובר ברביי רפורמי, להערכתי מיד כל שופרות השמאל היו מתקוממים וזורקים סיסמאות על פגיעה ביחסים בין ישראל ליהודי ארה"ב.

חלקם אולי אפילו היו מאירים את פסל החירות במיצגים על אפרטהייד בין יהודים כדי להביך את ראש הממשלה בנימין נתניהו שברגעים אלו פועל למען ביטחונם של אותו קומץ כפוי טובה. הציניות היא שאותו המון מוסת שתקף את הרב יגאל נשא את דגלי ישראל, כן אותו הסמל שצועדים איתו כיום במקומות בו יהודים עם זקן נרצחו, תחי האירוניה.

המראות הללו ובכל תשעת החודשים האחרונים מוכיחים כי ההפגנה נגד הרפורמה המשפטית איננה בראש מעיינם של חלק מהמוחים, אלא היא רק כלי בידיהם לכרסומה של היהדות בארץ הקודש. פגיעה ברב היא צעד לגיטימי ואף אולי קדוש בעיניהם וכל זה בשם "הליברליות", ה"נאורות" ו"הדמוקרטיה".